וְנִגְלָה הַהֵיכָל אֶל הַחֹמֶר,
בִּיצִיקַת תְּשׁוּקָתוֹ אֵלַי חִקָּה.
מִפְתַּן שְׂפָתֶיהָ,
עֶרְגַּת הַבֹּושֶׂם,
מִשְׁגַּל אַהֲבָתָהּ.
בְּקוֹל שׁוֹפַר ירעד,
אֶת טִיפּוֹת נָשְׁרוּ עַל מֵרְבָדַי הַשִּׁכְחָה .
נָשְׁרָה כְּסוּתוֹ, וּמָצָא בְּבוּעָתוֹ בָּהּ.
וְהֵבִין אֶת סוֹד הַסֻּלָּם.
וְהָיָה עוֹלֶה אֶל הַמֻּפְשָׁט,
וְהָיָה יוֹרֵד אֶל הַחַיִּים,
וּמְפוֹגֵג גָּלוּת הָאֲדָמָה,
וּמְפַסֵּק רַגְלֶיהָ,
בֵּין אֶלֶף נְשִׁיקוֹת שְׁכִינָה.
נכתב על ידי
ילדת טבע, אישה בת 50 ממעלה אדומים, בתאריך 06/05/2018
(סיפור זה נצפה 2,341 פעמים)