אני כועסת
זה לא קורה לעיתים קרובות
לא ככה
ולא בנסיבות אחרות
בדרך כלל אם אני כועסת
זה בגלל עוול שנעשה
או כי נפלה כאן או שם
איזו קללה (לא לא כזו כמו שנכתבת כאן יותר כמו כזו החורצת גורלות)
אבל נמאס כבר
ואין כבר כח
לראות לשמוע וגם לסלוח
עד לאן ועד מתי
ימשיכו להשפיל
עד מתי ימשיכו להפיל נשים וילדות
לפעמים גם גברים לפעמים קטינות
אמר אחד אל תכלילו
מי בכלל מכליל הרי זה אשר
אליו פנו יודע כי זה הוא בכל מחיר
ואם אין זה עבורך
הרי יודע זאת ויושב במנוחה
אבל לכם כל כך נוח
לקלל להשפיל אופס להכליל
אז אתם כועסים
אתם אומרים
לא מקובל עליכם תמלילים
מה עם טיפת הבנה והשכלה
מה עם טיפת נשמה
האם מה שנכתב מתוך הכללה
או אולי כי אדם נפגע
אז הראו והוכיחו שאתם הבוגרים
הראו והוכיחו שאתם מבינים
אל תבואו בהצהרות
על ההיא והמה
ואל תצאו ביציאות
היא פגעה ,כי היא בעצם נפגעה
אדם אשר כותב כאן בנימי נשמתו כותב
יש הכותב משמחת הלב
יש שעצב גדול בתוכו
ובכי מר בלבבו
יש שבכעס ויש בלהט
מותר להגיב עם מחשבה תחילה
מותר אפילו בשלילה
אבל עשו זאת בתבונה
הראו חוכמה
כי פגיעה נוספת רק מוסיפה
לעוד תגובה לעוד מלחמה
נמאס כבר ודיי לחוסר הכבוד
נמאס כבר ודיי למלחמות
כן אני אגיד ואחזור ואומר
קראתם בכייניות מכלילות זקנות
אולי הגיע הזמן שתפנימו
שאת דעתכם תשימו
בכתב בפרטי אם באג'נדה אישית חפצתם
או בכללי תכתבו יפה
אז כבוד רכשתם
ואל תגידו מכלילות כולנו כותבות (וכותבים)
על כאבי הלב ומשברים
ומי שלוקח זאת אישית
בעיה היא אצלו (נקווה שלא נפשית)
אז דיי שימו סוף למלחמות
כי נמאס וזה עובר גבולות.

נכתב על ידי מיקה, אישה בת 57 מנהריה, בתאריך 12/11/2010
(סיפור זה נצפה 5,674 פעמים)

לסיפור זה נכתבו 10 תגובות     [ להוספת תגובה ]