מבעד חלון המשרד הגדול היא ראתה את הגשם יורד. גשם תמיד שימח אותה. לא סערה אלא גשם דק דק כמו שמיכת מים עדינה. חיכתה לסיים את היום, לשבת בבית הקפה האהוב עליה זה שצופה אל הים ולצפות בקרני השמש האחרונות של היום.
"אפשר?" השאלה העירה אותה ממחשבותיה. היא ישבה בפינה המרוחקת של בית הקפה שהתמלא אנשים שמחפשים מקלט מהגשם, שקיעה ומשהו חם לשתות.
מבטה הוסט לעברו ובעיניה אישרה לו לשבת והחזירה את מבטה לחלון. ניסתה לחזור אל מחשבותיה. אני בחופשה, חשבה. חופשה מאהבה. אהבתי והייתי נאהבת ועכשיו די. הלב והנפש זקוקים למעט שלווה ומנוחה. למעט זמן של לבד למען עצמי ועם עצמי.
" אי אפשר שלא לחייך כשמביטים בך וכמו ילדה קטנה את מצמידה אפך לחלון בוהה בגשם כאילו לראשונה את רואה אותו" אמר ושוב, הפריע וקטע את מחשבותיה.
היא חייכה אליו. "מקורי" אמרה לעצמה ומבלי לחשוב יותר מדי ובשונה לגמרי מדרך התנהגותה החלה לפתח עמו שיחה. הרגישה חופשיה לצחוק, לפלרטט ולנעוץ בו מבטים רבי משמעות.
הגשם פסק, הים שממול נראה כמו שמיכה שחורה אינסופית ובלי אופק.
"שנעשה סיבוב, ננשום אויר נקי וריח ים ?" שאל אותה והניח ידו על ידה. המגע החם שלו היה ניגוד גמור לקור שבחוץ. באגודלה ליטפה ברכות וביתר משמעות את אגודלו. מאז שהחליטה על חופשתה טרם מילאה את גופה ומיטתה ומכך החליטה כבר אז, אין לה כל עניין להימנע.
" שתקפיץ אותי לאחר מכן לדירתי?" שאלה והמבט שבעיניו הבהיר לה שמיטתה וגופה לא יהיו ריקים הלילה.
הטיול שלהם היה קצר והוביל לחניה. כשנכנסו לרכב קולו העמוק של לאונרד כהן מילא את החלל. משהו בה נדרך, לשבריר של שניה חשה שהיא נסוגה מחופשתה. אצבעותיו תופפו על ההגה בקצב המוזיקה ומדי פעם הגניב לעברה מבט במראה. " את בחופשה מאהבה" הזכירה שוב לעצמה. " את למען עצמך ולמען גופך" חזרה שוב ושוב עד שהגיעו לדירתה.
רגעים אחרי שדלת הדירה ננעלה מאחוריהם תשוקתם יצאה לחופשי. אי אפשר היה לעצור את הלהט, אי אפשר היה לעצור את הצורך הפיזי, הכמיהה למגע, לעינוגי הגוף. בסלון הם הגיעו לפורקנם ובחדר השינה שלה המשיכו שוב ושוב. בין הנאה שבנתינה לבין סיפוק שבקבלה חזר בראשה המשפט "את בחופשה מאהבה אלה רק הנאות הגוף וסיפוקו" וזה המשפט שהיה בראשה רגע לפני שנרדמה.
כשהתעוררה הביטה לצידה. המיטה הייתה ריקה, על הכרית היה מונח פתק קטן.
" את נהדרת!
בכל מצב אחר יכולתי בקלות להתאהב בך. אולי לא תביני ולבטח תשנאי אותי אבל לפני זמן מה קיבלתי החלטה. החלטתי לקחת חופשה מהאהבה ומהרגשות. הישארי נפלאה כפי שאת ומי יודע, אולי בתום חופשתי דרכינו יצטלבו"
נכתב על ידי
יעל, אישה בת 55 מקרית גת, בתאריך 06/11/2015
(סיפור זה נצפה 4,378 פעמים)
