אילו לרגע אחד היה שוכח אלוהים שאני רק בובה על חוט ומעניק לי פיסת חיים קטנה הייתי מנצל את הזמן הזה מעבר לכל יכולתי.
אני מניח כי לא הייתי אומר את כל מה שאני חושב, אבל בהחלט חושב על כל מה שהייתי אומר.
הייתי ישן פחות אך חולם יותר, מבין כאשר בכל דקה שאנו סוגרים את עינינו אנו מאבדים שישים שניות של אור.
הייתי ממשיך להתהלך כאשר כולם היו עוצרים, נשאר ער כאשר כולם ישנים..
אילו אלוהים היה מעט נדיב וזורק לעברי פיסת חיים קטנה, הייתי מתלבש צנוע, נזרק כך סתם אל מול השמש, חושף, לא רק את גופי, גם את נשמתי.
לגברים בינינו הייתי מוכיח כמה שהם טועים בחשיבתם שבהגעת הזיקנה האהבה נעלמת, כשבעצם כאשר הם מפסיקים לאהוב הם מזדקנים.
לילד קטן הייתי מעניק כנפי מלאך, אך נותן לו ללמוד לעוף לבדו.
לזקנים הייתי מסביר כי המוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה.
כל כך הרבה דברים למדתי השנה, למדתי שכולם רוצים לחיות בפסגת ההר מבלי להבין שהאושר האמיתי הוא בדרך הטיפוס אליו.
למדתי שכשתינוק נולד והוא אוחז באצבע של אביו, הוא מחזיק בה לעד.
למדתי שלאדם יש את הזכות להביט מעל אדם אחר רק כאשר הוא בא במטרה לעזור לו לקום.
תמיד תאמר את שאתה מרגיש ועשה את מה שאתה חושב לנכון.
תשמור על יקירך קרוב, לחוש להם באוזן כמה הם חשובים לך, כמה אתה זקוק להם, אהוב אותם, התייחס אליהם בכבוד הראוי להם.
מצא זמן לומר אני מצטער, סליחה, בבקשה, תודה וכל מילות האהבה שהינך מכיר.
אף אחד לא יזכור אותך בגלל מחשבותיך האישיות, בקש את הכוח והחוכמה שתוכל להביע אותן על הצד הטוב ביותר.
הראה לחבריך עד כמה הם חשובים לך, עשה זאת בהקדם, אם לא תעשה זאת היום, מחר יהיה בדיוק כמו אתמול, אם לא תעשה זאת לעולם מעט חבל, העיתוי המתאים ביותר לכך, הוא.. עכשיו.
נכתב עם הרבה אהבה.