קול קורא במדבר
בארץ לא נושבת
עולה מן המעמקים
גולש במורדות הרים
פותח דלתות אסורים
בעין-הצבאים
שוא תשבי שם
שפופה אל ברך
שוא תחכי שם
בארץ לא נושבת
עדיים על קרסול רגלך
עדי וצאי במחול
עלי בלהבת לבך
היסחפי אל החול
עורי מעינות ליבתך
עלי במעלה גיווך
מיזרקת אור עדנים
שופעת גולשת מכתרך
להרוות ארץ
כוונוס העולה מן הצדף
פראי שערך הגולש
עטי אצעדות על קרסול רגלך
פעמוני אור מלווים את דרכך
בבנוה המדבר של יוצרך.
ותהלך בדרך
נוה-מדבר למדרך רגליה
נע איתה באשר תלך...
מטנא ליבה
תפזר מכמנים
וכל הצמאים מוזמנים..
..לבנות לעצמם
את ארץ נוה-מדבר.
ויתלכדו הפיסות
אנושיות וחיות (מלאות-חיים)
ותהפוך הארץ
למחוז-חפץ
* * *
מורה-נבוכים:
אנו והאדמה - זו מהות אנרגטית אחת..
אותו התדר בדיוק..
וכשבן אנוש אחד
עושה דרכו בצמיחה,
כשבן-אנוש אחד
מפנים אור אל תוך ההוויה
גם ארץ עוברת התמרה...
מוגש באהבה.
אליאור.
נכתב על ידי
אליאור, אישה בת 70 מקרית אונו, בתאריך 12/04/2009
(סיפור זה נצפה 2,179 פעמים)