המון דברים הלכו לאיבוד מחוסר הגעגוע שלהם.
עגילים של נערות אבדו, צמידים, בובות, כדורי רגל.
שעוני יד שהורדו לפני המקלחת החליקו לרווח הצר שליד הכיור ונעלמו לנצח.
ריח של גומי שרוף עוטף את כל העולם, ואני מתגעגע ל...
ראשונים לאבד אותו היו הזקנים ביותר.
חזרתי מהצפון ועצרתי בדרך הביתה אצל חבר לביקור.
אחרי הזקנים איבדו אותו כל המבוגרים.
גם אמא ואבא.
כשאני מתגעגע ונופלות לי דמעות מהעיניים, מתאבדות אל הרצפה, אני חייב שמישהו יחלוק איתי את הגעגוע.
ואמא, היא רק מסתכלת עלי במבט סתום, ממשיכה לשטוף את הכלים.
הסתובבתי כל היום, מנסה לגעת באנשים, אולי אני אצליח להדבק בזה ממישהו.
באחד הלילות ישבתי על ספסל בקצה החשוך של השכונה.
אבל זה לא עוזר.
כלום לא עוזר.
אני עדיין מתגעגע.
אחרונים לאבד את הגעגוע היו הצעירים והילדים והתינוקות.
ולרגע חשבתי שדווקא סבבה כל העניין הזה,
ואז הבנתי שזה לא ככה.
הגעגוע צועק מתוכי, נשפך מתוכי, בוקע ממני.
נוטף ממני כמו דם מפצע פתוח, זורם לי דרך הירכיים והרגליים והשאיר שובל בוהק שהסתלסל לו מטה-מטה,
יוצר ספירלות של געגועים קטנים וטיפשיים, גדולים ומהותיים,
נמשך לים, מתערבב עם המים, צובע אותם בצבע של העיניים שלך.
גם חפצים דוממים הפסיקו להתגעגע, אפילו הטבע.
מערוך שלא השתמשו בו הרבה זמן העמיק והתחבא במגירה, במקום לנסות לקפוץ ראשון כשפתחו אותה.
המון דברים הלכו לאיבוד מחוסר הגעגוע שלהם לשימושם, למטרתם.
עגילים של נערות אבדו, צמידים, בובות, כדורי רגל.
שעוני יד שהורדו לפני המקלחת החליקו לרווח הצר שליד הכיור ונעלמו לנצח.
הרווחים הצרים, חורים שחורים ואינסופיים שלטו בכל.
שלטו בחי, בצומח, בדומם, פרחים, עצים.
חמניות שחדלו להתגעגע לאור השמש הפנו לו את הגב, קמלו ונבלו, נעלמו לנצח.
עצים שצמרתם לא התגעגעה לשמיים צמחו לכיוונים משונים, ברושים צמחו לרוחב, עצי אורן כלפי מטה.
חיות לא התגעגעו, גם לא הביתה, ומיליוני ילדים ברחבי העולם לא חיפשו נואשות אחרי כלבים שנעלמו, כי לא היתה להם סיבה.
לא היתה סיבה להרבה מאוד דברים, בעולם ללא געגוע.
שאלתי את עצמי למה אני מתגעגע, אולי לשמחת החיים שלי שנעלמה שלשום,
ולאיך שהרגשתי ביום הולדת 31 כשהרימו אותי על הכיסא,
ולשיר ששמעתי ברדיו היום בבוקר,
ולפינה שלי, ולילד המקסים שלי שהאמא שלו הפסיקה לאהוב אותו,
לרוח הלילית על פני שהפסיקה לפני שתי דקות,
"ואליך, למרות שלא ראיתי אותך כמה ימים...
אני כותב לך את המיכתב הזה מהים כי אפילו הים כבר לא סוער.
ואם אפילו הגלים כבר לא התגעגעו לחוף, איך אפשר לצפות לזה מבני אדם?
עזבתי את חוף הים וצעדתי לכיוון האורות של העיר,
ובדרך הרגשתי שוב כמו ילד אשר רוצה לחזור לאותו געגוע
ילד קטן שמפסיק להתגעגע עושה לי הרגשה של סיגריה שננעצת בבשר החי.
לראות תינוק שמפסיק להתגעגע זה כמו לראות חבר גוסס מול הפנים.
רגע אחד ההבעה על פני לא מובנת, ואז מקבל, ואז מבולבל ולבסוף... שלווה.
תינוקות שמפסיקים להתגעגע מדיפים את הריח הכי חזק,
כאילו כדי לפצות על כל הגעגועים שיכלו להיות להם בהמשך החיים.
אחרי זמן שהיה אולי דקה ואולי שעה, הזקן נכנס לחדר וסימן לאישה לקום.
היא חיבקה אותנו אחד אחרי השניה, ניגבה את הדמעות ויצאה.
אחריה נכנס גבר בגיל העמידה עטוף מעיל גדול שרצה להתגעגע לנעוריו.
המשכתי להחזיק את היד של שירי ולחצתי לאיש בכוח את האף.
לרגע האיש התנגד, אבל אז התחלנו יחד להתגעגע לריח שלמצע הדשא הרך שעליו שיחק בכדור עם חבריו.
הוא חייך חיוך גדול ויצא החוצה מאושר.
ילד קטן התגעגע לכלב שלו שנדרס בכביש מול עיניו.
זקנה מלאה קמטים התגעגעה דרכי למחזור שלא קיבלה כבר עשרים שנה.
איש מכוער נורא התגעגע לאישה יפה שמעולם לא היתה שלו,
אישה יפה התגעגעה למישהו מכוער שהיה שלה.
איש עם כיפה על הראש התגעגע לחטא וגברת בהריון התגעגעה לתינוק שלה שעוד לא נולד.
אנשים המשיכו להיכנס, ואיש-איש, אישה-אישה קיבלו בתורם מספר רגעים של געגוע,
ואז נעלמו כלעומת שבאו, שבו אל החושך.
הזקן הכניס כל אחד בתורו, ובין לבין השפריץ על עצמו עוד ועוד אפטר-שייב מבקבוק שהיה לו בכיס המקטורן.
כל געגוע שהענקתי לקח ממני משהו, שאב ממני כוח.
הרגשתי מטושטש, כאילו אני שוחה במים חמים, כאילו אני מפליג על עננים בשמיים.
לא היה אכפת לי, הרגשתי... הרגשתי...
הייתי שבור פיזית, עייף, התגעגעתי למיטה שלך, לישון, לישון, לישון...
עכשיו אני כאן.
במקום שבו הגעגועים של אתמול נפגשים עם הגעגועים של מחר, והצליל של החיכוך ביניהם מלחין את הגעגועים של היום,
וזה הצליל הכי יפה ששמעתי בחיים.
אני מתגעגע לבית שלי, למשפחה, לחברים ולים הרגוע וגם לעצי הברוש והאורן המבולבלים.
לפעמים אני מתגעגע אלייך, או לפחות למי שאת העמדת פנים .
קר פה נורא רוב הזמן, ובלילות הקפואים ביותר האוויר שיוצא מהלא-נשימות שלי מתערבל ויוצר געגוע שקופא באוויר,
מפליג מאיתנו לכיוון שאני לא יודע את פשרו,
מוריד גשם על עולם ששכח כבר את הדבר הכי יפה שבו.
מוריד עליו את הגשם של הגעגוע.
