ענה הבעל ואמר: לא ולא. לא אמכור תפילין זה, כי ירושה הוא מאבי. אנשים טובים עזרו והבת התחתנה בשעה טובה.
כשהגיע חג הסוכות, ולא היה כסף לקנות את ארבעת המינים, ולא בגדי חג לילדים וצרכי חג.לקח הצעיר את התפילין ומכר אותו. בכסף קנה את ארבעת המינים ואת האתרוג המהודר ביותר. הגיע הבייתה ולקח בידו את האתרוג להראות לאישתו. שאלה האישה: מאין לך הכסף לאתרוג כזה? ענה: מכרתי התפילין. אמרה היא: לחתונת הבת לא הסכמת למכור ואילו לאתרוג זה מכרת? לקחה מידו האתרוג, זרקה על הקיר. נשבר ונמעך. כעס האיש מאד, אך לא אמר דבר. הלך וישן במיטתו.
והנה , בשנתו, בא אליו אביו ואמר לו: בני, טוב עשית שלא ענית לה, אחרת היית מפסיד את אישתך, כמו שהפסדת את התפילין ואת האתרוג. כשקם משנתו, ניגש לאישתו, חייך אליה ואמר לה: חג שמח. אמרה לו האישה: שאלה לי אליך:
כששברתי את האתרוג, למה לא אמרת לי כלום? אמר לה: אם הייתי עונה לך, הייתי מפסיד גם אותך, כמו שהפסדתי את התפילין והאתרוג. התנצלה האישה על שזרקה את האתרוג. השלום והשלוה עם האהבה חזרה למעונם, למרות העוני.
ממני עבדכם הנאמן מלאך בלבן אוהב אתכם אהבת חינם
