גם היום אסע במכוניתי ואחזור לשדות הקטל בדרכים. אני יודע שהם ינסו להרוג אותי. כן זה אישי הם מחפשים אותי, למה? תשאל אותם. זה קורה פעם אחר פעם עובדה! 
זיהיתי אותם כבר אז בלבנון הראשונה. הייתי על נגמ"ש בסיור בוקר שפתח את הציר לטיז אל נאבי. עם האצבע על הדק המא"ג. יודע שאני המטרה במטווח הברווזים הזה. מחפש אותם, בכל חור, ומאחורי כל סלע. הגשש עצר את הכח, שזיהה מטען צד.  
פתאום ראיתי אותו במרצדס, על דרך העפר המתחברת לציר שלנו. דוהר בדיוק מול הנגמ"ש שלי. היה ברור לי שהוא מחפש אותי, בדרכו אל שבעים ושתיים הבתולות בגן העדן. פתחתי עליו באש מטורפת, מא"גים ורובים נוספים הצטרפו לקרנבל. עשרים מטר מהנגמ"ש שלי שיהדנו אותו. הוא עלה לשמים באש רעם ותימרות עשן כמו אליהו הנביא. נהדפתי לאחור, פיח כיסה את פני. שרדתי אותם בפעם הראשונה. עדיין לא הייתי מודע שזה הם.
מאז המלחמה איתם נמשכת שלושים וחמש שנים. כמעט יום יום, הם מנסים לחסל אותי ואני מתעקש לשרוד.  במקום המא"ג יש לי את  peacemaker. סוג של חבר דמיוני בדמות אקדחו האימתני של מקס הלוחם בדרכים. זה הנשק ללוחמי הדרכים. אני מפצפץ לנבלות את המוח ומסדר לעצמי את הראש. אם שרדתי עד היום זה בזכות  peacemaker.
אני עולה בכביש הגלילי, בשיירה המשתרכת מאחורי משאית בטון. קו לבן של שני  קילומטרים משמאל. אני מזדחל בשיירה אבל העיניים מחפשות אותם. הנה זה מלפני מתנשק עם היושבת לצדו וקצת מזגזג. אני מנסה לתמרן ולהגדיל את המרחק ממנו. אך גם מאחורי יש רוצח כבישים מיומן,  זהו הצעיר הדבוק אלי מאחור. הוא מצוי בעיצומה של שיחה נלהבת בסלולרי, הלכוד בין כתפו המורמת לאוזנו המוטה.מנופף בידיו ומזגזג על הכביש.  לפתע אני תופס  שהשנים האלה הם רק הסחה לדבר האמיתי.
הוא מופיע  במראה השמאלית. יוצא לעקיפה מוטרפת בטרנזיט המקרטעת שלו, שלוש מכוניות מאחורי, אני גם מזהה את המשאית הכבדה הדוהרת מולו בירידה. לפי חישובי הם ייתנגשו ליד המכונית שלי.  אני רואה את פרצופו של הרוצח בכיפה ברסלבית עם חיוך של הכל נהיה בדברו, גם ביהדות יש שהידים. ליד השהיד אשתו המבועתת, ילדיו הבלתי חגורים צורחים מאחור. אני בולם כדי לפנות לשהיד מרווח מילוט ביני לבין טרוריסט הדרכים שלפני, ההוא שמנפנף בידיים נכנס בי מאחור השהיד מצליח להשתחל למרווח שהכנתי לו בשנייה האחרונה לפני ההתנגשות במשאית השועטת במורד, אני מפוצץ את ראשו עם peacemaker ואז הגנגסטר מאחורי לשם שינוי אחד בלי אלוהים הלוחש על אוזנו, יוצא ממכונת ההרג שלו ויורה בזעם את השגותיו על הזקנים הסניילים האלה  שצריך  לשלול מהם את הרישיון, הוא כמובן מכיר היטב את מקצועה של אמי זיכרונה לברכה ואת לקוחותיה כולל לאומיותם ודתם. אני ו peacemaker תוקעים לו כדור בין העיניים.
הפסקת אש, שרדתי אותם גם הפעם, מחר שוב אצא עם peacemaker לדרכים.
ָ
 

נכתב על ידי בועז ר, גבר בן 74 מכפר ורדים, בתאריך 21/05/2024
(סיפור זה נצפה 157 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]