לא יודע מה לכתוב וגם אין לי על מה.
לא יודע מה יושב אצלי בתוך הנשמה.
אולי סיפור של אהבה או אולי סתם אגדה.
אולי פשוט שיר אהבה שמספר על אגדה.
פעם הייתה נערה שנפגעה מאהבה.
שהבטיחה לעצמה שלעולם לא תיפתח את ליבה.
היא המשיכה ויצאה לבלות ולהנות.
ובלילה כשחזרה התחילה שוב לבכות.
וכשהיו העניים עייפות מהדמעות.
נרדמה הנערה מרוב מחשבות.
היא חלמה שבלילה הגיע האחד.
שיעזור ושיחזיק לה את היד.
ופתאום התעוררה מהחלום המוזר.
שפקח לה את עיניה ומנעול ליבה נשבר.
ופתאום ממול עיניה ניצב לו האחד.
מלטף ברוך את פניה ומחזיק לה את היד.
ומבטיח שלעולם אותה לא יעזוב.
לעולם אהובתי לא תדעי עוד מכאוב.
ועכשיו היא נרדמת אך לא לבדה.
וחלומותיה כבר אינם אגדה.
אך עיניה קורנות מרוב אהבה.
אז אם לפעמים אנחנו לבד.
ואין מי שיחמם ויחזיק לנו את היד.
אז תביני שתמיד שווה לחכות לאהבה.
ואם לא הבנת תקראי שוב את האגדה.