אחד הדברים שהכי כאבו לי....
כבר הרבה שנים שלא נצבט לי הלב בצורה כזו...
"נצבט" זו מילה עדינה...
נרמס... נקרע לגזרים.... נשבר לחתיכות.... אין לי מושג מה הכי מתאים....
אולי כל התאורים ביחד.
הכרתי אותך באתר הכרויות.... האמנתי שאמצא אותך שם....
בכל פעם כשנכנסתי... קראתי את הכרטיס שלך... קראתי וחייכתי :)
לקח לי זמן כדי לכתוב לך.... אבל כתבתי.
כתבתי לך שזה נחמד ששנינו הורים...
כתבתי לך שאני חושב שכתבת טקסט אישי מאוד נחמד ומעורר עניין....
כתבתי לך שאת נראית טוב מאוד....
כתבתי לך שממש לא מפריע לי שאת גרה רחוק ממני....
העיקר היה שכתבתי.... לך. רק לך...
אין לי מושג כמה הודעות נאלצת למחוק עד שהגעת להודעה שלי....
אבל הגעת אליה... וענית לי....
לא חלמתי לקבל הודעה טובה יותר מההודעה שהחזרת לי...
כשקראתי את התשובה שלך... כבר אז הלב שלי פעם מהר מהרגיל :)
כתבת בדיוק את מה שהיית צריכה לכתוב למישהו כמוני... בלי מילה מיותרת... ופגעת בול במטרה :)
כבר באותו הערב שוחחנו בטלפון.... עד אמצע הלילה....
הרבה זמן שלא ישנתי כל כך מעט והתעוררתי כל כך מלא מרץ לעבודה.....
הסתובבתי למחרת כל היום עם חיוך שלא נמחק מהפנים.... (כן.. אני יודע שגם את....)
כולם מדברים על "פרפרים"... "געגועים".... סוף סוף גם אנחנו טעמנו מהם.... והיה להם טעם ממכר....
דיברנו כל אותו השבוע בטלפון.... כל לילה.... וכשסיימנו... חיכינו.
חיכינו שהלילה יגמר... ויגיע הבוקר... שהבוקר יעבור לצהריים.... הצהריים לערב... הערב ללילה.... והלילה... הוא כבר היה שלנו (ושל "בזק")
השבוע עבר.... והגיע היום שלנו. הרגע שחיכינו לו... אנחנו נפגשים. היום. בערב :)
הנסיעה היתה ארוכה.... הרגישה כמו נצח....
זה היה דייט מיוחד.... עם המון מתח... חיובי :) המון פחדים... המון חששות....
ראיתי אותך עומדת ומחכה לי.... מחפשת אותי בין כל האנשים שהיו שם....
ואני....ראיתי אותך עומדת שם.... נראית כמו מלאך.... כשראית אותי חייכת :) גם אני.... הרבה מתח השתחרר....
"אהבה ממבט ראשון"....... מי שחושב שזה לא קיים.... או קיים רק באגדות... טועה. בגדול.
יש כזו אהבה.... והיא נוגעת בנו לפעמים....
ניגשתי אלייך וחיבקתי אותך דקות ארוכות.... נשמתי אותך ואת אותי....
אפילו שהיו שם ברחוב המון אנשים.... הם כאילו לא היו קיימים. רק שנינו....
ההמשך שייך רק לנו.... לנו בלבד.
היינו יחד תקופה קצרה יחסית.....אבל משמעותית (יש אנשים שכל החיים עוברים להם בלי להרגיש את מה שהרגשנו)
אחרי שנפרדנו עוד היה לי אומץ לצלצל אלייך יום אחד.... להחזיק אותך שעה בטלפון ולספר לך כמה אני מתגעגע אלייך....
לספר לך שאני חושב שאת אשה מדהימה... מיוחדת.... אשה שמחה.... חייכנית.... שמילאה אותי בהרבה מתכונותיה....
היית מאוד נבוכה.... הודית לי על מה שאמרתי והחזרת מחמאות משלך.....
נכון... אנחנו לא יכולים להיות יחד.... (מסתבר שיש פערים שאי אפשר לגשר עליהם.....)
אחד הדברים שהכי כואבים לי.... הוא לראות אותך עדיין באתרים......
לראות את תמונתך מתנוססת בכרטיס שלך....
כשאני רואה אותך באתר... אני נחנק.... אין לי אוויר....
יש לך יום הולדת בקרוב..... אני חושב להתקשר לומר מזל טוב.....
אני רק מפחד שלא יצאו לי המילים מהפה....
אם כשאני רואה את הכרטיס שלך.... אני בקושי יכול לנשום.... אין לי מושג אם אני אצליח לדבר בכלל בטלפון....
וזה כואב.... מאוד.
מי שפעם הרגיש כך... יודע בדיוק על מה אני מדבר....
אבל זכיתי להכיר אותך.... וזכית להכיר אותי..... וזכינו לדעת ולהרגיש שיש דברים כאלה
שלך ובשבילך 
