לאנשים שמחפשים את הפרנסה שלהם בכל מחיר ומודאגים ממצבם הכלכלי
מעשה בחוטב עצים שהיה ברשותו 2 חמורים ועגלה.בכל יום מוקדם בבוקר היה רותם את החמורים לעגלה והיה יוצא ליער חוטב עצים חותך אותם לחתיכות קטנות והיה יוצא לעיר למכור אותם לעצי הסקה או בישול. מהכסף שהיה מרוויח היה קונה בעיר הגדולה מצרכים לביתו, והיה חוזר הביתה בשעות המאוחרות של הלילה.עבודה קשה מאוד ואפילו לא קלה כי בימים ההם לא היה מסור חשמלי או כל מכשיר מכני אחר היתה עבודת כפיים עם גרזן מושחז.יום אחרי יום היה יוצא ליער כהרגלו ונוסע לעיירה הסמוכה עם שתי חמוריו למכור את העצים.יום אחד בזמן שהוא חוטב את העצים, ראה עדר כבשים המגיע מרחוק ,ומתוך העדר יוצאת כבשה אחת מן השורה ופונה לכיוון אחר ונעלמת.לא התייחס כל כך החוטב עצים , אמר בליבו בטח רעבה או שנבהלה, פשוט התעלם מהמקרה והמשיך בעבודתו.למחרת יצא כהרגלו ליער לחטוב עצים לפרנסתו וראה שוב את העדר הכבשים מגיע לעברו, ושוב מתוך העדר יוצאת כבשה מן השורה ופונה למקום אחר ונעלמת,אמר בליבו החוטב עצים לא יתכן שבכל יום יוצאת הכבשה מן העדר ונעלמת, לאן היא הולכת שאל החוטב והסתקרן.כשהגיע הביתה שיתף החוטב את אישתו במאורעות שקראו אותו בזמן העבודה ופשוט לא יחסו לזה חשיבות לא היא ולא הוא ביום השלישי בדרכו ליער כהרגלו נטל את הגרזן והחל לחטוב את העץ הראשון, עוד בזמן שהוא חוטב ראה שוב את עדר הכבשים רץ לעברו, ומתוך העדר שוב יוצאת כבשה מן העדר ופונה למקום אחר.אמר בליבו החוטב זהו אני חייב לדעת לאן היא הולכת ולמה היא לא שבה לעדר.עקב אחרי הכבשה החוטב ולתדהמתו ראה את הכבשה נכנסת למערה, ובמערה יושב דוב, ללא רגליים וללא ידיים, והכבשה נשכבת מתחת לגרונו ככל האפשר קרוב לפיו והדוב אוכל אותה ללא מאמץ , ללא צייד, וללא רעב.אמר החוטב ריבונו של עולם הדוב אין לא שום דאגות לפרנסה הכבשה מגיעה אליו בכל יום ישר לפיו הוא לא צריך לצוד ואפילו לא לחפש את הצייד, ואני עובד כל יום כמו חמור מזיע , ונחבל מהעבודה הקשה בשביל להביא פרנסה לביתי , והדוב מקבל את פרנסתו כמו מלך ללא מאמץ.ריבונו של עולם זה שזן את הדוב יזין גם אותי מיהר החוטב עצים לביתו רץ אל אישתו ואמר לה אישתי היקרה מהיום אני לא יוצא יותר ליער לחטוב עצים, שאלה אותו אישתו מה לך יקירי למה אתה מדבר כך ואז הוא סיפר לה את כל המאורעות שקרו אותו היום.לאחר ששמעה את הסיפור אישתו התעלמה ממנו, ובבוקר כהרגלה העירה אותו לצאת ליער להביא פרנסה לביתו , החוטב התהפך על צידו ואמר לה אישתי היקרה זה שזן את הדוב יזין גם אותי. בעודה שומעת את המשפט שחוזר על עצמו לקחה את אחת המקלות שעמדו בצד לצורך הדלקת אש לבישול והחלה להכותו.בעוד הם רבים ומתווכחים הגיעו שני אנשים לביתו ודפקו בדלת האישה פתחה את הדלת לאנשים הנכבדים שבאו לביתה ושאלה לרצונם ,שאלו אותה האנשים האם החמורים והעגלה שייכים לבעלה והיא ענתה אכן כן, בעלה ששמע את האנשים בדלת יצא ממיטתו וניגש אליהם ושאל אותם למה אתם מתעניינים בחמוריי ועגלתי,ענו לו האנשים ניתן לך שכר בזהובים פי 10 ממה שאתה מרוויח כל יום אם תשכיר לנו את החמורים ואת העגלה לשלושה ימים ונשלם לך מראש עבור טירחה זו,שמח כל כך החוטב עצים שהוא לא צריך לעבוד שלושה ימים ויקבל שכר של חודש הסתכל על אישתו ואמר להם אשמח מאוד להשכיר לכם את החמורים עם העגלה לשלושה ימים במחיר שציינתם,האנשים שילמו לו מראש בזהובים עבור שלושה ימים פי 10 ממה שהיה מרוויח בכל יום והלכו לדרכם, הזדקף החוטב ומשך בכתפיו הביט על אישתו ואמר אישתי היקרה ראית זה שזן את הדוב זן גם אותי גיחכה אישתו ואמרה אבל עדיין אתה תצא לעבודה בלי חמורים ובלי עגלה תכין ערמות של עצים ביער ושהאנשים יחזירו את העגלה עם החמורים כל מה שיהיה לך לעשות זה לאסוף את העצים ולמכור אותם בעיירה הגדולה(אישה חכמה) לא מצא חן בעיני החוטב על הסידור של אישתו אבל לא הייתה לו ברירה אלא לצאת ליער אחרת הוא יתקל שוב עם המקלות שהיא אוספת לבישול,האנשים שלקחו את החמורים והעגלה הם שני שודדים ששכרו את החמורים והעגלה למטרת שוד בנק בעיירה רחוקה לאחר השוד העמיסו את שללם על העגלה והתכוונו לברוח רחוק ככל האפשר מהעיירה ששדדו ממנה את הכסף,שני השודדים הגיעו לפונדק ושודד אחד אמר לשני לך תקנה לנו שתי ככרות לחם ובשר ואני אשמור שאף אחד לא יגנוב לנו את השלל הרב שנמצא בעגלה,ועוד בזמן שהשודד ירד לקנות את הלחם והבשר אמר בליבו השודד השני הוא יחזור עם הלחם והבשר ואני אדקור אותו בחרבי ואקח לעצמי את כל הכסף, השודד שהלך לקנות את הלחם והבשר אמר בליבו אקנה שתי ככרות ואשים באחת מהם רעל ובזמן שנוכל את הלחם והבשר השודד השני ימות מהרעל ששמתי לו בלחם,חזר השודד שהלך לקנות את הלחם והבשר הגיע לעגלה איך שהוא מטפס על העגלה שלף השודד השני את חרבו והרג אותו,השודד הנותר נס על נפשו עם החמורים והעגלה ולאחר רכיבה של שעה עצר את החמורים לסעוד את נפשו,אכל את שתי הככרות לחם ומת מהרעלה של אחת הככרות,החמורים הם חמורים חמור שאף אחד לא מנהיג אותו לימינה או שמאלה יודעים דרך אחת והיא לביתם,
החמורים הגיעו עם העגלה לביתו של החוטב עצים עם כל השלל שהשודדים גנבו מהשוד שביצעו בבנק,קרא החוטב לאישתו והראה לה מה שיש בעגלה ,מיהרו השניים לעיירה הסמוכה לשאול את השריף על שוד שהתבצע בבנק אך להפתעתם לא התבצע שום שוד בעיירתם ואף אחד לא דיווח על שוד מסוג זה חזרו הביתה שניהם מאושרים ומרוצים, ואז הביט שוב החוטב בעיניה של אישתו שכולו מלא באושר ושמחה ואמר:אישתי היקרה זה שזן את הדוב זן גם אותי לכל אחד אלוהים דואג לפרנסה שלו על פי מעשיו תראו שאתם נותנים את המקסימום לפרנסה והשאר אלוהים ישלים לכם לא תשארו רעבים כל אחד מקבל על פי מעשיו שבת שלום
(סיפור זה נצפה 1,097 פעמים)
