חשבתי שאהבה תמיד מנצחת
במיוחד כשהיא אמיתית ונוכחת
וחשבתי שכשבוחרים בטוב בוחרים לאהוב
ושפרמטרים טכניים בטלים לרוב.
חשבתי שלמרות השנים ונסיון החיים
יש מקום לאמונה לתקווה ולאופטימיים
חשבתי שכאשר ממצים את כוס התרעלה כמעט עד תום
באה האהבה הגדולה להאחז במקום.
חשבתי שאתה רגיש ומבין טוב-לבב ואוהב
חשבתי שתשמע בקולו של הלב
סוף עידן התמימות , נפלתי בכל המקומות
מהם הזהרתי אחרות בהם לא להיות.
אני כלל וכלל לא מיסטיקנית צינית
ותמיד נשארת האופטימית
אך אי אפשר שלא לשאול ולתהות
האם יהי סוף לסבל הלבבות
האם אדע עוד נחמה כפי שלה אני זקוקה ?
האם העתיד הינו ורוד או שאינו שווה רקיקה?
אני רק יודעת שלי עצוב כל כך עכשיו
ושבליבי שלכת למרות שלא ממש כבר סתיו.....
אל נא תייעצו לי להיות אופטימית ומליאת תקווה
אני רק בוכה במילים , ואולי גם תגיע האהבה?
יש לי מהכל מלא הטנא בכל תחום בחיים
אך עדיין אני לי מבקשת את הכתף האחת למסע החיים
ואוהבת אותך לפני שתגיע ,
כי על ה"מתי" איני יכולה להשפיע...
אוהבת ,אוהבת
(סיפור זה נצפה 734 פעמים)
