אני כסייעת בגני ילדים נפגשת יום-יום בעולם קסום של ילדות טהורה ומתוקה
סיפור מתוק שקרה לי באחד הגנים:
בוקר אחד הגעתי מוקדם להכין את הגן לבואם של הקטנטנים המתוקים. צבעים ,דפי ציור וכו'.
אחד אחד צעדו הקטנטנים נרגשים. יולי נכנס ראשון, דן הגיע, גם גיל עומר ושירה.
בוקר טוב,בוקר אור, נשיקות פרידה לאמא,לאבא,לסבתא, התרגשות של יום חדש.
פתאום הגיע המתוק שהחסיר פעימה מלבי. לא ראיתיו מעודי, בפעם הראשונה הוא היה חולה ולא ראה אותי, הוא הסתכל עליי בזוית עינו-ונרתע.
אני, המורגלת לדברים כאלו, הסתתי את מבטי הצידה והבנתי את המתוק שפחד ונרתע מהסייעת החדשה. חשד, מי זאת, מה עושה פה בגן שלנו, הוא נצפן באחת הפינות ולא ניגש לשולחן העבודה עם כל הילדים הנוספים.
כל הזמן ישב שם והתבונן מסביב. אני הרגשתי שפוחד וחושש, הגנבתי מבט כשלא התבונן.
בשקט בשקט ישבתי וחשבתי "איך אני ניגשת ליצור המיוחד הזה, איך???"
והנה פתאום הגיעה הישועה-הוא התחיל להשתעל ואני כלביאה קפצתי. שאלתי בעדינות: "רוצה מים, מתוק?"
בעיניים בורקות ענה "כן". אז לקחתי את הבונבון המתוק, הארי פוטר שלי החמוד, נתתי לו לשתות
וכך התחילה לה חברות מדהימה!!!
ציירנו ,גזרנו, הדבקנו... ואמונה שלמה נתן לי הגוזל. נכנס עמוק ללבי.
כל פעם שקוראים לי באותו גן אני רצה בכיף לפגוש אותו, את המתוק שלבי בחר מכל ילדי הגן המופלאים!!!
מוקדש לו למחמדי. ואוווו כמה שאני מתגעגעת לילדי הגן המתוקים
נכתב על ידי
אסתי, אישה בת 67 מגבעתיים, בתאריך 29/08/2009
(סיפור זה נצפה 4,323 פעמים)
