שורה ועוד שורה נשים וגברים מנחת מתמוגגים אל זה השיר , הנמרח בנופת סכרנית , של ממש.מה לך אישה, כי תעלוזי
מכל שיר , שבלוני.לא נותר , לגבר הפשרן .אלא לכתוב , דרשה .
ולשיר בקול , אני כאן.כי דייב בא , ולקח את כולן .חוץ מ..לי , היא שלומית .נשים נופלות חלל , אל זה החלילן שמהמלין המקום , רב הנסתר.מה לך סימבה , אל זאת השירהוהיכן אליאור , כאן בתמונה.
שרה מאוהבת , ואף מחייכת
לאיטליה , שואפת
גלי לי גלי , מה נגרם ,
מזה האיש ששר .
אפרים והנביאים , מאזינים לשיריםואינם מבינים , באלה הנשים.מאבדת הכרה, חתולת האהבה , וסינדרלה, לה , להאפילו אוריה יוצאת מגדרה , עם ג'ולי מחכה .לזה המשורר ששב , מאיטליה השכנה.שבוע מחוייך
(סיפור זה נצפה 1,334 פעמים)
