לאחר העדרות מהאתר של חצי שנה,
הנה אני שב, וכפי שהבטחתי הרי המשך הסיפור
שכתבתי בינואר השנה.
ובכן דיברתי על אהבה ממבט ראשון.
במשך תקופה ארוכה טרחתי להגיע בכל שבוע למסיבות,
ובכל פעם קיוויתי לפגוש בנערה שוב.
אך....לא .....היא פשוט לא הגיעה שוב.
בלילות לא ישנתי פשוט על הנערה חשבתי.
עברו ימים חלפה תקופה וחברי הטוב גוייס לצה"ל.
וכפי שהיה נהוג אז ערכנו לו מסיבת גיוס.
הכל היה מוכן וחיכינו לאורחים אשר הגיעו לסרוגין.
המוסיקה ניגנה ברקע וזוגות זוגות הצטרפו לרחבת הריקודים.
ואני כהרגלי ישבתי על הספה כוסית בידי האחת, סיגריה בשניה.
ונהנה למשמע השיר "לילות משי לבן" אשר התנגן ברקע.
לפתע......אני שומע קול רך,עדין.
"תוכל לפנות לי מעט מקום לידך?"
הסבתי מבטי ומה רואות עיניי?
כן נכון.
הנערה ממחשבותיי.
סומק התפשט בפניי,גופי רעד,
לא ידעתי נפשי מאושר.
בוודאי עניתי. בבקשה.
והיא התיישבה לצידי.
לאחר דקה ארוכה התעשתתי.
אזרתי עוז. והצעתי לה לרקוד.
היא מיד הסכימה והנה הנערה אשר טרפה מחשבותיי
תקופה ארוכה נמצאת בין זרועותיי.
בתום הערב פנתה אלי בשאלה.
" התוכל ללוותני הביתה"
בשמחה עניתי.
ובו ברגע התפתח לו סיפור אהבה.
אך בד בבד החלו הצרות וכל המכשולים האפשריים
בדיוק כמו בחיים.
אמנם נפגשנו מדי יום ביומו.
קבענו לנו מקום שנקרא פינת האהבה שלנו.
המכשול הראשון החל מיד עם גילוי הרומן ע"י משפחתה
אשר התנגדה לקשר. הרי היא בסך הכל בגיל 14 ואני כבר
אוטוטו מתגייס לצה"ל.
מכשול שני היה היותי חילוני והיא מבית מסורתי.
משפחתה אסרה עליה להפגש איתי.
והיא...בתרוצים ואמתלות שונות
הצליחה לצאת והמשכנו להפגש בקן אהבתנו.
התנגדות משפחתה חיזקה יותר את הקשר
החלטנו שלמרות כל המכשולים אהבתנו תנצח.
האהבה בינינו הייתה נקיה מקשר גופני כלשהו,
למעט נשיקה שאת הלב הרטיטה.
אהבה טהורה הרצון להיות יחד.
גבר על הכל.
לאחר תקופה קצרה גוייסתי לצה"ל.
הקשר הפך לרופף.
לא היו טלפונים ניידים, לא אינטרנט.
ומכתבים היו הקשר היחיד בינינו.
באחד המכתבים סיפרה לי שהוריה שידכו אותה לחוזר בתשובה מעיר אחרת.
ולא היה בכוחה לשנות את רוע הגזירה.
באותו הרגע חשך עליי עולמי,
אך גייסתי את כל תעצומות הנפש והמשכתי בדרכי.
מאז נפרדו דרכנו.
נותק כל קשר.
אך היא תמיד הייתה במחשבותיי.
והנה היום 30 שנה אחרי אנחנו בדייט.
וכפי שסיפרתי בפרק הראשון ,
בראותי אותה ליבי דילג על פעימה.
חיבקתי אותה.כ"כ רציתי אותה.
חשתי בפעימות ליבה בקצב הגובר.
ישבנו בבית קפה שתינו להנאתנו.
ונסחפנו בזכרונות העבר.
שוחחנו במשך שעות.
לא הבחנו בזמן החולף.
עד אשר פנתה אלינו המלצרית והודיעה כי המקום לפני סגירה.
רצינו מאוד להמשיך בשיחה, להתעלם מהזמן החולף.
והנה מצאנו עצמנו בחדר באחד מבתי המלון.
ישבנו בחדר ופשוט שוחחנו סיפרנו זה לזו את קורותינו.
היא הספיקה להתגרש אך לא ויתרה על הדת.
סיפרה שהיא מחפשת גבר מסורתי
והציעה לי לחזור בתשובה.
.ואני פשוט רחוק מזה.
מי יודע אולי בבוא היום ואם היא תיוותר פנויה אולי........
עם בוא הבוקר החלטנו שמיצינו.
וכאן נפרדה דרכנו פעם שניה.
רגע לפני שהסבה גבה פניתי אליה.
וביקשתי רק נשיקה לבחון אם הרטט קיים עדיין.
היא נאותה לבקשתי נישקתי אותה ארוכות.
ובתום הנשיקה הרגשתי שהתחושה לא כפי שהייתה בנערותינו.
כנראה שאותות הזמן עשו את שלהם.
בכל זאת עד היום בשיחות בינינו (נשארנו בקשר חברי וטלפוני).
עדיין אנחנו מודעים לתחושת ההחמצה.
ורק עבור תחושה זו אנחנו שמחים שנינו שלא קיימנו קשר גופני גם לאחר 30 שנה.
מי יודע מה ילד יום................
..............
נכתב באהבה סטנלי..................
הזכויות שמורות למחבר ......סטנלי...........
