... כי בא לו לצאת החוצה,
כשהלב בוכה כי אין לו מספיק מרחב,
כשהלב בוכה כי יש לו פשוט דמעות ...
אולי הלב החסר מנוחה חייב חופשה ?
ואולי החופשה בכלל לא חייבת להיות ?!
מה הלחץ ?
מי הלוחץ ?
ולמה הדופק ?
לאן אתה ממהר, הלב היקר ?
אני יכול להציע לך כתף ?
שתבכה עליו ... שתחבק ...
אני ... אני בסך הכל המוח ...
אני יודע שהכרטיסים שלנו לא מתאימים,
הפרופיל שלי שונה משלך,
אבל נוכל להיות לצוות
ואז ננצח !
אתה תחלום, - אני אייעץ.
אתה תזכור, - אני אמחק.
הלב הקר, אתה טוב כמו שאתה,
ואני כפי שאני רגיל לעשות את אותה העבודה:
לחשוב ... ושוב לחשוב
ואז עוד טיפה לחשוב ... ואחרי שיאזלו כל הטיפות
להגיע להחלטה.
כשהלב בוכה, - זהו הזמן שלי אסור לבכות.
ככה לא נהיה לצוות המנצח ...
והזמן הזה הוא היקר ביותר לתת חיבוק
ולתמוך בך.
תיקח אותו, קבל את החיבוק שלי,
גם אם ממש בא לך לסרב ... להתעלם ולעשות אחרת ...
עברת תחנה, תחנת ביניים.
פיזרת בה פרחים,
ניצוצות כוכבים בים של רגש,
פיזרת המון אהבה בכל פינה אפשרית שלה ...
ואז ... הרגשת המון כוח ועוצמת
וגם חולשה תקפה לפתע.
אז קראת לי. לחלץ אותך.
הלב היקר, אני כאן, אני איתך !
נכתב על ידי
ברכה, אישה בת 53 מקרית מוצקין, בתאריך 10/08/2021
(סיפור זה נצפה 1,678 פעמים)
