גולשת. מרעננת. 
קוראת תגובות. התגובות בעיקר מתנשאות. ברמה כזו או אחרת מסוג "למה זה אמור לעניין את השמאלית שלי?"
לא ... כי אולי הכתבה היתה  מיועדת במיוחד עבור הימנית שלך. 
ואתה לא לבד כאן. יש עוד מלאאא כמוך ... שיכניסו את המטבע שלהם לכל חור שרק מאפשר להגיב.
לא יודעת מי אתם המגיבים.
אך רק כדי לקבל פרופורציה כלשהי מנסה להבין מה המסר שלכם.
אני מדברת על הדעת של  ...
"חחחח יא הזויה מי את בכלל שתחליטי לי אם להגיב ?!"
שומעים, נכון? 
האירועים שקורים לאחרונה ...
הלב מסרב להאמין ולהכיל שזה קורה לנו.
רבים על שטויות.
מקללים.
עוקפים בכבישים.
מצפצפים להחריש.

ובזמן הזה יש אבא ששכל את הבן היחיד שלו.
יש אמא שאיבדה את ילדיה.
אחים שנרצחו.
אחים שטבעו.
האנשים שבורים מאסון. מרוסקים.
שמישהו יגיד לי שזה לא אושר שהתעוררת היום ואתה יודע שהילד שלך ישן עדיין בחדר סמוך.
שאין אושר גדול יותר מזה שזכית.
לחיות. 
ולאהוב.
ולהעניק. 
ללא סיבה.
וללא ציפיות. 
אדם שיודע לשמוח בחלקו.

איך אפשר לייחס את כל זה לרמה שרשתות החברתיות גועשות ובוערות שנאה?

לפני כמה ימים הקשבתי בlive לזמר שאני מעריצה. מאוד מאוד. בן אדם צעיר מלא תוכן וכל כך מחובר לעם. חי אותו, נושם אותו. 
ורק רציתי בלי סוף להודות על מי שהוא.

הייתי רוצה לאחל לנו הרבה אנשים כמותו. 
חזקים. אוהבים את הארץ. 
צנועים. עם הרבה אומץ להיות כמו שהם.


עם ישראל חי !!!

נכתב על ידי ברכה, אישה בת 53 מקרית מוצקין, בתאריך 13/02/2024
(סיפור זה נצפה 705 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]