הלוך ושוב. השאלות והזכרונות נדחפים ומתערבבים.
כמיהה לאהבה.
כמיהה לקבלה.
אני מפסיקה לחשוב לרגע,
עוסה את פניי עם כפות ידיי,
מנסה לשחרר את השרירים כאילו בטבעיות משחררת זיכרון שהתכווץ.
ומה אני אומרת לעצמי?
"מה לכל הרוחות אני עושה כאן?!
דברי איתי כשתתחילי להתקדם."
חיפוש.
שיתוק פתאומי מהפחד ... להידחף אחרי משמעויות אישיות.
"תודה רבה."
"על מה "תודה"? באמת שלא עשיתי דבר."
"עשית הרבה. גילית דרך וגם נתת תקווה."
מאיזה טיפוס סתמי.
חיפוש.
העיניים משקפות את המתח. מצליחות להעביר שאתה נלחם במשהו.
הריקנות העמוקה.
התובנה הבלתי מתפשרת
ואם אפשר ללמוד מצעדים האסטרטגיים.
חיפוש.
סדרת צילומים מהחיים המאושרים במיוחד.
הדבר בסך הכל הגיוני.
בצמוד לתמונות לא נכתבו מילים.
אומרת זה אולי יבזבז על המרדף אחרי הקשר הקלאסי.
חיפוש.
שוב ... ולמה? :)
התמכרות?!
נדה בראשי.
בודקת איך תישמע הכותרת.
צוחקת.
"אני יכולה, בבקשה, להניח את זה על השולחן?"
אחרי כמה הקשות על מקשים מסתכל עלי זוג עיניים שואלות:
"מה איתך, בייבי?
יש מעט מאוד היגיון בכל המתרחש, מה הבעיה?"
"על מה אתה מדבר?"
"או אולי אין כאן בעיה ... זה הניחוש שלי ... צאי מהזירה!"
יצאתי... כמו ילדה טובה.
ושקעתי בכורסת הבטטה בדממה. והיה שקט.
כי הוא נעלם.
השלכתי עליו רימון.
"אוף ... לא משנה, אטפל בזה אחר כך."
הקיצר ...
אם אתה מסוגל לעשות
50 שכיבות סמיכה
ו/או 50 כפיפות בטן ...
זה מעולה !!! ואולי אציג בפנייך את רשימת המכולת העדכנית?
יש מצב שתופתע ... אז שווה שתאתגר את עצמך ותישאר ער, יהיה מרתק !
נעים להכיר :)
סתם חחחח :)
אפשר להתקשר בחזרה ?
