"ומה עכשיו ?" היא שואלת לאחר שסיימה את פרוסת עוגת הגבינה שחלקו יחד.
שניהם לא צעירים. הוא, כרסו מהודקת וחולצתו רכוסה עד לכפתור העליון. היא, סימנים ראשונים של כתמי זקנה על גב ידה.
כבר סיפרו את תולדות חייהם, מקווים שהפעם הגירסא העדכנית תהיה ארוזה בנייר עטיפה מבריק יותר.
עזבו את בית-הקפה ועברו לסקירה איטית של חלונות הראווה.
"ומה עכשיו ?" היא שואלת, לא נשמעה קצרת-רוח.
"נלך לחוף הים", הוא מציע.
"ומה עכשיו ?" היא שואלת, לאחר שצברו מספיק חול בין אצבעות רגליהם.
"אולי כוס תה אצלך ?" הוא מחליט להמר, משולהב למרות השעה המאוחרת.
הם שותים את כוס התה מול תמונות שני בעליה מהם התאלמנה.
"מה עכשיו?" היא שואלת.
הם עולים לחדר השינה. היא פונה למקלחת.
לאחר זמן לא רב המקלחת משתתקת. כעבור שלוש דקות היא עומדת עירומה ורעננה ליד המיטה.
"ומה עכשיו ?" היא שואלת.

כתב גלעד קינן