היא צועקת ומקללת באמצע הלילה. כל השכנים שומעים" מתלונן בעלה באזני ולא בפעם הראשונה.
היה זה זמן לא רב לפני שנכנסה לשתיקה של הדעיכה לקראת הסוף.
התכוונתי לשמוע בעצמי האם יש דברים בגו או שמדובר בסיוטיו של השוכב לצידה, בעלה.
בערב הגעתי לביתם. לקראת שינה פרסתי שק שינה בסלון ליד חדר השינה של אמא.
באמצע הלילה אני שומע אותה ממלמלת, מדברת אל מישהו. בשקט.
אני ניגש אליה.
"שלום דוד יצחק" היא מברכת אותי.
"אמא, זה אני גילי, הבן שלך".
"יצחק, מה יהיה עם הכסף ?" היא שואלת אותי.
אני מנסה להרגיע אותה: "אל תדאגי, לא יחסר לך, דאגו לך"
אך היא בשלה: "מה עם הכסף ? ממה אני אחיה אחרי שהוא ימות ?"
בהברקה של רגע אני מוציא מהכיס שטר של 20 שקל, שם בידה וקופץ אותה לאגרוף, שתחזיק חזק.
אמא משתתקת ונרגעת.
"לילה טוב אמא".
כתב גלעד קינן
