נפגשים הכרויות בחינם
 • חדש ! לוח מודעות לשותפים לטיולים בארץ ובחו"ל לפרטים לחצו כאן • קיימת בעיה לכניסה דרך פייסבוק. הנושא בטיפול. איתכם הסליחה.
חלומות פז !
22 אוק | 03:36
אורח [ התחבר/י ]
69 מחוברים
0 בחדר השיחה 
50 גברים, 19 נשים
לכתיבת סיפור חדש
ראשי
שתף ב- FB
+1 Google
קוביית מידע
זכויות יוצרים
  • כל תוכן שיועלה על ידי הגולשים לאתר ההכרויות נפגשים הינו באחריות הגולש שהעלה אותו. למען הסר ספק, יש לכבד את כל הדינים החלים על זכויות יוצרים, לרבות ובפרט (אך לא רק) חוק זכויות היוצרים 1911 ולא לעשות שימוש בחומרים של יוצרים אחרים מבלי הסכמתם המפורשת.
  • מצאתם סיפור שאיננו מקורי, הוא מועתק, משוכפל ו/או שחלים עליו זכויות יוצרים ? אנא צרו איתנו קשר ונטפל בכך באופן מיידי !
הספר הירדני
ראש השנה בפתח ואני בדרכי לקצוץ  ולהתיר את מחלפות ראשי. שתי מספרות ביפו בחלק המעורב, יהודים וערבים, בשדרות ירושלים קרוב לפינת יהודה הימית.
 
בעוד שלושה ימים יסתיים הרמדאן, יחד עם ראש-השנה היהודי.
 
הספר היהודי עסוק עד מעל הראש, גם שלו, גם של לקוחותיו מהמין הנשי.
 
אני נכנס לספר הערבי שטיפול בראשן של נשים "לא בראש שלו".
 
הטלוויזיה בפינה מכוונת לערוץ MBC ובו תמונת מסגד אל-אקצה עטוף פסוקים בכתב ערבי מסולסל.
 
הספר לא מגולח, ידיו שריריות, גבוה וחסון.
 
"שב !" הוא מצווה עליי בטון שקט וסמכותי ומצביע על הכיסא הרחוק ממני.
 
הוא קושר בעדינות אין קץ את סינר הניילון לצווארי - מקדיש לעניין שתי דקות לא קצרות.
 
מסתובב אל פינת אביזרי החיתוך והקיצוץ וחוזר עם תער בידו.
 
"וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ"
 
באתי רק להסתפר ולא לסייע לאיש להוכיח את עוצמת אמונתו. לא עכשיו, לפחות.
 
אני מרגיש לחץ קל בצד ימין של ראשי. אוטומטית אני מתנגד.
 
אבל לאט ואח"כ מהר אני קולט שקיבלתי מסר קטן ועדין, מסר שמשמעותו שעלי להטות ראשי שמאלה על מנת לאפשר לתער את הזוית הנכונה.
 
וכך עוד נגיעה, עוד הטייה, קדימה,ימינה.
 
מעולם לא נגע בי כך איש, גם לא אישה.
 
לא חושני, לא מבקש, לא נותן, לא חושק - מגע אנושי, פשוט.
 
מכוון בעדינות, מתקשר כיוון, מתחשב, מקשיב
 
לאחר שתיקה ממושכת המתחילה להעיק הוא שואל: "אתה גר ביפו ?"
 
"לא, הבן שלי גר כאן" אני עונה.
 
"היה לכם פה פעם ספר מירדן ?!" אני שואל/אומר.
 
"כן", הוא מצביע על צעיר קרח וחסון אף הוא היושב על הכיסא וצופה בסילסולי הקוראן הנשפכים מערוץ הטלויזיה המרוקאית.
 
"גם אני מירדן" הוא נפתח לשיחה. "התחתנתי עם אשה מאום אל פאחם ומאז אני כאן. אבל עוד ארבע שנים אני חוזר לירדן" הוא פורס בפני את נתיב מסעותיו.
 
"למה ? רע לך פה ?" אני שואל.
 
"מרגיש פה מלחמה ומתח כל הזמן. עד מתי זה יימשך ?" הוא שואל את השאלה שכולנו שואלים.
 
"זה ימשיך תמיד" אני אומר ויוצא בהרגשת הקלה.
 
וזה אחד ההבדלים בין האופטימיות לפסימיות: האופטימיות מנצחת אבל הפסימיות מרגיעה.

כתב גלעד קינן
נכתב על ידי גלעדוני, גבר בן 70 מחדרה, בתאריך 15/08/2021
(סיפור זה נצפה 132 פעמים)
לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]
סיפורים נוספים של גלעדוני