פעם,
ראיתי את
נשמתי
פורחת לה.
ובמקום בו היתה
לפנים,
נצבע הכל שחור
כהרף עין
בצעקות תוכחה כבדה
משברת לב
ומצח נחושתיים,
שחישב אף הוא
להישבר.
אולי אסור היה
אולי אנוס הייתי לוותר,
אך נשמתי לי אותה
עמוק בחזרה
בציפורניים
של חיה סמורת אימה
מעיז אל מול שמים.
ועכשיו,
אני שובר
מפעם לפעם,
את אותן הציפורניים
באדמת הגינה
שליד הבית החבר,
חופר גומה
ועוד גומה,
פעם,לוינקה ורודה
ופעם לגרניום אדמדם
או גזניה צהובה
ומביט בך נשמתי
הפורחת פעמיים.
לא העזתי
כציפורן החתול
שלו התשע,
שלא לשרוט אותך
היחידה,
בדרך חזרה
מן השמים.
נכתב על ידי
שלומי, גבר בן 58 מצפת, בתאריך 17/09/2008
(סיפור זה נצפה 5,880 פעמים)
