כשילד בוכה
הלב שלי,טמא
נסגר,ראיתי
יותר ממה
שמותר לילד,
לנער,ולאיש
לראות.

לא נחסך ממני
דבר,תודה לצל,
ואין,שם בישראל
כבר מה לראות
יותר,חשוך שם
הדור הזה,שאחרי
הדור שלי
ליותר מדי
ילדים,נערים,ואנשים
ואין מי שידליק שם
נר חיים של רחמים

אשר על כן
ישראל בצל
כי אור נרות
של זיכרון
אשר הולכים
ומתרבים
בה
דור
אחרי
דור
הוא
אורם
בלבד
של
אלה
שחשוך
להם
תמיד.

נכתב על ידי שלומי, גבר בן 58 מצפת, בתאריך 17/06/2009
(סיפור זה נצפה 5,931 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]