בראשית,
מן הסתם,
היתה אהבה..
והיא שבראה
את השחור והאור

אחר כך
בא,מן הסתם?..
החיוך?..
והוא שברא
את הצבעים למיניהם
על עיניים ליפול

וכל שנותר לעשות
הוא לערבב את הכל
בכלי של שמחה,
בלי לשבור,
לתת בכל יד
מכחול וחיבה
ולקצב צלילו
של כל קול וקול
ללטף את השאול
בלי לשאול את הנצח
מדוע?

ומי אתה?
כמה ואיפה,
כי מי כמו הנצח
אינו אוהב משהו קבוע,
כמו דאלי
לצייר את הכל
נשפך וזורם
כמו מים,
מידי לילה ולילה
לשלוח אצבע
כמו אי.טי..
לגעת בשמים
אחר כך
לצייר לו
כבשה
מבלי לחכות
לנסיך הקטן
שיש בכל אחד
מאיתנו
עוד מן הזמן
לפני שביקשנו לנו
מלכים ומלכות

ופתאום לגלות
שסינדרלה
היא הסיפור
של כולנו
שרק אם נרצה
אין היא אגדות

ושהכי חשוב לעשות בעיניים
זה לקרוץ...

נכתב על ידי שלומי, גבר בן 58 מצפת, בתאריך 15/10/2008
(סיפור זה נצפה 6,045 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]