לרוץ את הרי השלג העצומים,
חופשי כמו טונדרה,
לבד,
להותיר את כולם
הרחק,הרחק
כה רחוקים ממך
לרוץ יחדיו.

לנשום עמוק,עמוק
עמוק,
את הקור המצויין הזה,
וכשכולם מחפשים
אחר חדר האוכל
והדוודים,
לחפש אחרי
שפתי אישה,
לרפרף על בשרן
בעדינות של נערים
תחילה,
ואחר עם הלשון,
עמוק,עמוק,עמוק
לפנים,
עם כל מה שעדיין
יש בך.

וכשהיא קמה כשמחה
חופשייה לרוח,
לאסוף את השיירים
ושוב לרוץ מלוא הנשמה
בלא חת מן הטרשים
והתהום,
ולהתעורר מעוד
חלום שיכור
של לפני עונת העננים
ההסקה המרכזית,
הפלנל שכיף בקור
והחמין
של אמא...

נכתב על ידי שלומי, גבר בן 58 מצפת, בתאריך 23/09/2008
(סיפור זה נצפה 5,786 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]