את מייסד
מסדר הפראנציסקאנים
פגשתי גם
בחשכה..

פצוע נעורים,
שב משבי
בצר לו
אל חלונות
האלוהים הגדולים,
אשר פונים תמיד
אל השמים
האילמים,
מעל כל
שדה של מלחמה,
ובית רע,
או עיר רעה.

לתת בהם
קצת רחמים,
למשל,
דומיניקנים אדוקים..

לפחות
אם לא בשם
כל המתים,
אזי בשם היהודי
הטוב ההוא,
עם הפצעים
שאף כומר
לא דאג אף פעם
לחבוש.

ובינינו,
העדפתי
בסופו של דבר
את בית הלל שלנו
הרבה יותר
פשוט וקל..

היום?

היום
אני מעדיף
את הרחמים שלי.

נכתב על ידי שלומי, גבר בן 58 מצפת, בתאריך 07/12/2008
(סיפור זה נצפה 6,012 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]