רודריגו .....רודריגו.....רודריגו..... זועקת אנבל.....

בשאריות כוחותיה האחרונים ,זועקת היא את שמו

ואט אט רק שפתיה נעות וקולה ישמע...

אבא של אנבל מביט באישתו בתמיהה

''מה קורה כאן? איפה רודריגו?''

'גשי מיד לקרוא לרודריגו '' הוא מצווה  על אישתו

אישתו   מביטה בו  בעצב ,ואינה זזה ממקומה

הוא מביט בה שוב ,ואינו מבין ,בקשתי לקרוא לרודריגו

עני לי אשתי ,השלום לו ,היכן הוא?

בפנים נפולות ובקול שבור עונה '' רודריגו לא כאן יותר''

סלח לי אישי

''מה כוונתך איני מבין ''? הוא שואל  ''היכן רודריגו ואימו''?

'' נאלצתי לפטר אותם''  עונה  האם

איני מבין ,פיטרת אותם בלא ידיעתי ,מה עשו? הגנבו ,מה פשעם

אמרי לי ואבין.

רודריגו גדל כאן יחד עם אנבל, ואימו כאן מצעירותה,

כבני בית היו לנו, היתכן כדבר הזה?

אל נא באפך אישי היקר ,'לא נותרה לי ברירה,רודריגו ואנבל התאהבו ,אסון  היה  נופל על ביתנו''

אביה של אנבל תפס את ראשו ,ישב על מיטתה של ביתו ,והנהן בראשו ,כמבין מחלתה של ביתו.

אימה של אנבל ,שתקה ניגשה וליטפה שערות ראש בעלה,כמבקשת נחמה.