פגשתי בקפה "ויולה" בגבעתיים את מיכל ידידתי משכבר הימים "גבי תראה איזה עוגמת נפש" במה המדובר ?שאלתי..ביום שישי אירחתי שתי זוגות חברים, השיחה נסבה בעיקר על משחקי אליפות אליפות העולם בכדורגל, איזו קבוצה תזכה "במונדיאל" ברזיל ארגנטינה או אולי נבחרת מאירופה ואף
לא מילה על עוגת השוקולד רבת השכבות שעמלתי כה רבות להכינה, ונאכלה חיש קל, לא ציפיתי לתשואות אבל גם לא לאדישות כזו, צודקות הנשים שקונות עוגות מוכנות, בשביל מה לטרוח? לא מחמאה , לא מילה טובה, למחרת עוד יעמדו האורחים על המשקל ויחסו את העליה במשקל לעוגת השוקולד שלי ויכעסו עלי ! זה בקטנה המשיכה ואמרה, תראה את השפים שאמנותם דומה לא במעט להישגים של אמנים מוכשרים, איזה קומבינציות, איזו סימטריה דמיון ואסטתיקה הם משקיעים. מה תחושותיהם של השפים אחר שכל עמלם כהרף עין נעלם?לרוב בלא הצצה, בלא להעיף מבט, וגם אם יעמדו בפה פעור שעה קלה, תרתי משמע, אז מה?בניגוד לציירים או פסלים שביצירותיהם דורות רבים מתבוננים ונהנים! ובכל זאת מיכל, לא שאלת את האורחים אם עוגת השוקולד רבת השכבות שלך היתה טעימה? ועוד איך שאלתי אותם. ומה ענו ? בהחלט טעימה השיבו האורחים "איפה קנית אותה? ......"
