ספרת את כל אשר על ליבך,
כאבת, זעקת, הרגשתי אותך.
איך אהבתך הגדולה נקטעה לה פתאום,
הלב נשאר בודד ויתום.
אהבתך היתה כה גדולה,
חיית , נשמת רק בגללה.
עכשיו היא הלכה, בחייה מאסה,
ואת בית החלומות שלכם היא הרסה.
נשארת לבד מסרב להשלים עם העובדה,
שחיית, אהבת, חלמת, נשמה אבודה.
המכה כה קשה, הכאב עוד יותר
אבל לך אסור בשום מצב להישבר.
היא היתה רוצה לראות אותך שוב צוחק
את הדמעות אט אט מעינייך מוחק.
היא היתה רוצה שתבנה את חייך מחדש,
ולא לראות אותך כה עצוב, כואב ומיואש.
כי כשאתה שמח גם היא שמחה,
כי כשאתה בוכה גם היא בוכה....
עלייך...
