"קח לך אישה ובנה לה בית"
לקחת אותי לאישה, בנית לי בית אבל אני נמצאת בו לבדי.
הבטחת לעשות אותי מאושרת.
אם זה נקרא אושר אני מוותרת עליו.
אמרת שארגיש כמו מלכה,
אם זה מלכות בשבילך אז קטונתי מלהסביר.
הבאנו נסיך ונסיכה לעולם באהבה גדולה,
למה השארת אותי לבד להתמודד עם גידולם?
כל הזמן רק טרוד בעבודה זה רק מה שממלא את יומך ואת לילותיך.
ואני? מה אני? האישה הקטנה שיושבת ומחכה, יושבת וחולמת על אהבה יפה יותר,
על חיים אחרים.
לקום כל בוקר עם חיוך על השפתיים,
בלילות ללכת לישון כשאני מכורבלת בך.
אתה אומר שאני כמו בתוך בבועה, לא מצליח להגיע אלי אז אולי תבין סוף סוף שזאת לא אני. זה אתה שגורם לי לשנוא את עצמי, לשנוא אותך ואת כל העולם.
אולי כבר תבין שככה לא בונים קן של אהבה?
אולי כבר תבין???
* נכתב ברגע של משבר.
