אי שם באפילה
מגששת ובליבי יש משאלה.
עצובות היו הן שתי עיניי
עד אשר נכנסת לחיי.
גרמת לי לשכוח אהבה ישנה,
גרמת לי לא לעבור לילות בלי שינה.
הפכת כל אבן בליבי הקטן
הלב שקפא ונעצר לו בזמן.
מלאת אותו מחדש בים של אהבה
אותו לב שטעם רק אכזבה.
עכשיו תורי לאודות לך
על כל הנתינה שלך,
על ימים של אושר,
על כנות ויושר,
על מילים מהלב,
על השתתפות בכאב.
אנשים רבים הכרתי בחיי
אבל רק לקראתך אפרוש את שתי ידיי,
אתן לך את ליבי ונשמתי
ואתפלל שלנצח תהיה לצידי.
