זוכרת את הימים היפים? משהו מהלב...
"זוכרת את הימים היפים"?כך אמרת לי היום.ראיתי אותך באמצע פקק תנועה ליד המרכז המסחרי.שנים לא ניפגשנו. איך להגיע אלייך? לא ידעתי.הפקק השתחרר ואני מנסה להדביק את הפער ולהגיע אלייך ופתאום...אבדת...המכונית שלך נעלמה מעיני. המשכתי לחפש אותה כסהרורית ולבסוף התייאשתי ופרססתי חזרה למקום שבו ראיתי אותך ליד המרכז המסחרי. מהרהרת לעצמי שאם המזל שלי הוא לפגוש אותך היום אז לא יעזור דבר.נכנסתי למאפייה...אני לא מאמינה!!! אתה שם!!! זה לא יכול להיות הרי זה קורה רק בסרטים.נעמדנו שנינו כלא מאמינים.קראת בשמי כמה פעמים, המום,מתרגש,מופתע,מוקסם ומה לא? זה היה כ"כ שקוף."זוכרת את הימים היפים?" (אין לך מושג כמה זוכרת) חייכתי בקטנה.שאלת אותי מה חדש ומה השתנה בחיי. ספרתי בקצרה ואז הפנתי את השאלה אלייך.פתאום הפלאפונים של שנינו צלצלו ממש בטיימינג מושלם, לשנינו יש את אותו הצלצול הבטנו אחד בשני וחייכנו. הטעם שלנו במוסיקה נשאר כמו שהיה. כשסיימנו כל אחד את שיחתו אמרת שלא שכחת אותי לרגע אפילו שהשנים עברו חלפו להם עדיין נשארתי כזיכרון מתוק. סיפרת שעברת לגור באזור, הראית לי את הבניין והצעתי שנלך לכיוון כי שם החנתי את הרכב שלי.ראיתי בעיניים שלך שלא רצית שהרגע הזה יחלוף, האמת שגם אני.ביקשת לשאול שאלה קטנה "בבקשה" עניתי."למה עזבת אותי? במה הייתי לא בסדר? את היית מלכה. עכשיו אני יכול להודות ששברת לי את הלב לרסיסים".לא יכולתי לענות, אני חושבת ביני לבין עצמי כמה טיפשה הייתי.נכנסתי לרכב אבל בלב מסרבת להיפרד."זוכרת את הימים היפים"? שוב שאלת.חייכתי שוב במבוכה והתחלתי לנסוע.אז עכשיו יש לי את האומץ להגיד: "זוכרת, ועוד איך שזוכרת".ו"מצטערת אינך יודע עד כמה מצטערת".אני יודעת שהזמן יעבור והוא שוב יהפוך לזיכרון מתוק כמו קודם אבל ביני לבין עצמי חושבת: "חבל, חבל שמהרתי לאבד דבר יקר".תודה על שהייתם לי לאוזן קשבת.ממני באהבה.
(סיפור זה נצפה 1,163 פעמים)
