נפגשים הכרויות בחינם
 • חדש ! לוח מודעות לשותפים לטיולים בארץ ובחו"ל לפרטים לחצו כאן • הוצאנו גרסאות חדשות של האפליקציה לאנדרואיד 1.3 וגרסה 4.0.9 לאייפון
ערב טוב !
20 ינו | 22:15
אורח [ התחבר/י ]
681 מחוברים
11 בחדר השיחה 
412 גברים, 269 נשים
לכתיבת סיפור חדש
ראשי
שתף ב- FB
+1 Google
קוביית מידע
זכויות יוצרים
  • כל תוכן שיועלה על ידי הגולשים לאתר ההכרויות נפגשים הינו באחריות הגולש שהעלה אותו. למען הסר ספק, יש לכבד את כל הדינים החלים על זכויות יוצרים, לרבות ובפרט (אך לא רק) חוק זכויות היוצרים 1911 ולא לעשות שימוש בחומרים של יוצרים אחרים מבלי הסכמתם המפורשת.
  • מצאתם סיפור שאיננו מקורי, הוא מועתק, משוכפל ו/או שחלים עליו זכויות יוצרים ? אנא צרו איתנו קשר ונטפל בכך באופן מיידי !
טקסט על טקסט והחלום על טקסט שירי עצמאי ארוך של 1000 עמ
ילד בונה ארמון מחול ים. נער צעיר כותב פתאום שיר פשוט. עלם כותב שיר מורכב רק מעט יותר, אך כבר חש בתוכו את השינוי. אדם בן שלושים וחמש עושה פתאום את קפיצת המדרגה מהטרום-אמן הגולמי אל משורר הבוסר האמיתי. ועוד שנים עוברות. ועוד שנים.. והרי לכם אמן מילולי בשל. וגם העייפות מתחילה עם ההיבריס המתעצם. ללכת על הכי קשה. משקל. חריזה. מלים נדירות. סונטות. גלוסות. טרצינות. כלילי סונטות. רומנים שיריים שלמים. חיפוש התבנית המתאימה ולבסוף מציאתה. שורה רחבה של שש עשרה, שבע עשרה הברות וחריזה רחוקה: אבגדאבגד. הדבר שהכי קרוב לפרוזה ושלא מעייף בקריאה. לא בבואה פושקינאית כמו שעשתה מאיה ערד, אותו סיפור כמעט רק ארצי ישראלי, אותו סוג של סונטה, דמות המספר המעצבנת וכו', אלא משהו שהולך הרבה יותר רחוק.

בימים אלה התחלתי יצירה חדשה בשם "היקום הבא", אם כי צפויים לי עוד חודשים ארוכים של ניקוד, הגהה, עריכה ושכתוב של הרומן השירי השני, "שלושת המלכים" (על שאול, דויד ושלמה), שהוא כל כך ארוך (362 עמ' וזאת עוד בלי הסצינה עם מלכת שבא, שעדיין לא כתבתי). כתבתי יצירות רבות על התנ"ך והשאלה מדוע. משפחת סבי הקיבוצניק הייתה חרדית קיצונית, אך הוא עשה מהפך ושינה לגמרי את המשפחה. הוא היה אדוק, אפשר לומר, בסוציאליזם שלו וחי כמו נזיר כמעט. שולחן. שני כיסאות. כורסת נצרים. שתי מיטות. שידה. מקרר זעיר. שליש פינת אוכל. טפטפות בחלונות. מקלחת בלי מים חמים. הוא החזיר את הבוילר מרצונו למשק, היות וכל חייו התקלח במים קרים וגם הלך רק במכנסיים קצרים.
אז אולי עמוק בגנים שלי קיים איזה משהו... שגורם לי לכתוב על התנ"ך גם כחילוני. בגיל שלושים וחמש פתחתי אותו משום מה יום אחד והקסם תפס אותי. קראתי אותו אך ורק כיצירת ספרות ובלי שום הקשר דתי. וכך בספר השני שלי כתבתי כליל סונטות על החצי הראשון של ספר בראשית. ואחר כך שיר ארוך שתומך דווקא בעשיו מול יעקב. וכשחלפו השנים גם שיר של 248 שורות על איוב, שנקרא "קרן הפוך 2" ושבו איוב כן  אשם אך במשהו אחר לגמרי, באהבה אפלטונית עזה מידיי לבתו מהנגלה הראשונה, זו שנספתה... כתבתי כליל סונטות על יוסף, שבו יוסף כלל לא סלח לאחיו, שיר ארוך על יונה הנביא, רומן שירי שלם על משה ועכשיו היצירה שכמעט גמורה, רומן שירי שני ארוך מאוד על שלושת המלכים.
וזהו...
כל כך נמאס לי לרכוב על טקסט של אחרים. זה כל כך קל...
הטריק הוא פשוט. מתחת לכותרת אני כותב "בעולם מקביל סופר הסיפור קצת אחרת" וכך אני פטור מכל הפרופסורים למקרא ואנשי הדת. פלובר היה מסוגל לקרוא מאה ספרים כדי לכתוב דף אחד מדויק. כך עשה ביצירתו "סלמבו" על קרתגו, אך אני נמנה על העצלנים ובאה לעזרתי אותה המצאת-חמד לבטלנים, העולם המקביל. וכך באותו... עולם מקביל... משה שלי צעיר בחמישים שנה, שונה מאוד ממשה המקראי, הרבה יותר רגיש לחיי אדם וגם האלוהים ביצירה שונה ומערכת היחסים ביניהם אחרת.
כי... אם יש עולם מקביל... אולי התנ"ך בו שונה קצת.
המצאה מעולה.
וגם בשלושת המלכים יש לי שינויים רבים.
לא כל אחד יבין את החופש האמנותי הזה. אפילו אמנים רבים לא יבינו.
הרי אין שום טעם לחזור על אותה היצירה, או לתת פרשנות פיוטית בלבד. זה צפוי מראש. מדוע לא ללכת רחוק יותר.
בתעשיית הרכב למשל על אותה פלטפורמה בונים לפעמים מרכב שונה לחלוטין. וכך יש רכב של סקודה, שלא דומה לרכב של סיאט ועוד רכב של פולקסווגן וכולם בעצם מכילים בתוכם את אותה השלדה.
דוגמא נוספת. יש לי שיר על נרקיס. אם באגדה המקורית הוא נסיך יפה תואר שמתאהב בעצמו, בבבואתו, לא זז מהפלג, או הנהר, עד שהוא נופל וטובע.. ומכאן המושג נרקיסיזם, הרי שאצלי יש ואריאציה אחרת. יום אחד חשבתי לעצמי, מה היה קורה אם נרקיס לא היה מת צעיר ויפה. מה היה קורה אם היה מתמלא קמטים ומשמין קצת כמו כולנו. אז בשיר שלי הוא עדיין נרקיסיטי ולא יכול לזוז מהפלג, אך הוא לא סובל לראות את עצמו בכיעורו, או באובדן יופיו. הוא משליך אל המים אבנים כבדות כדי שיתערבלו וכדי שלא יראה את עצמו... אך עדיין לא יכול לזוז מהבבואה הפוטנציאלית. הוא תקוע.
זאת וריאציה. אי אפשר לעשות דבר כזה על רומן שיצא מלפני שנה, אלא לכל היותר כפארודיה... אך כמעשה אמנות ניתן לעשות זאת עם המקרא, מיתולוגיות שונות או יצירות קלאסיות שקיבלו מעמד מכובד. כך בתיאוריה אפשר לכתוב על עליזה בארץ התלאות, על מי שמעולם לא נחלצה משם... מהמחילה... ועד היום היא תקועה בין הקלפים המקומטים, המלכה האכזרית והשפן שעדיין מנסה למהר כל הזמן, אך כבר מתקשה ללכת עם הגאוט שלו והגב הכפוף ועוצר ליד כל עץ בגלל הפרוסטטה. למרבה המזל, וריאציה כזאת לא נכתבה, כמדומה. מה שכן... נתקלתי בספר שלישי של עליסה, מין חיקוי של אמן "עליסה דרך קוף המחט" (באנגלית). אפילו האיורים היו דומים.
קל לרכוב על גב של יצירה אחרת. קל מידיי אולי...
על כן אני מנסה לכתוב משהו מקורי לחלוטין משלי. עשיתי זאת במאות שירים, אך ברומן שירי שלם עוד לא. וזה כל כך קשה. לקחתי גם נושא מוטרף. היקום הבא. אלוהים שנותר לגמרי לבדו כרגיל, אחרי שיקום 1771 קרס והפך לראש סיכה ועתה בחוסר חשק הוא אמור לברוא יקום נוסף ואין לו כבר כוחות. כי הוא אמנם כל יכול, חוץ מדבר אחד, הכיליון... הוא יכול לברוא יקום, אך אחרי זמן עצום ורב היקום הזה נהרס. ועוד אחד.. ועוד אחד...
והפעם זה לא אדם וחווה, אלא...
אך לא אספר. רוב הסיכויים שזו תישאר יצירת נפל במגירה כמו עוד שלוש ארבע אחרות. אך מי יודע. "משה" שכב במגירה שתים עשרה שנים עם 859 שורות. לא חשבתי שאחזור ליצירה הזאת אי פעם. אך העבודה נגמרה באריאל. החברה איבדה את המכרז. אחי הציע לי לחפש עבודה במרכז וגרתי בביתו שלושה חודשים. עבודה כמעט ולא מצאתי. רק בסוף. לכן היה לי זמן פנוי שלא היה לי שנים. וכך בחודש וחצי הפכתי את ה859 שורות ל5700 והיצירה הסתיימה. כך שלפעמים יצירות מגירה אבודות חוזרות בכל זאת לחיים.
לפני שלוש עשרה שנה באיזה אתר ספרותי ניסיתי להסביר לאיזה דתי אחד, חכם ותרבותי, מה עשיתי ב"משה"... אך הוא התעצבן. קרא לי בור ועם הארץ ואמר שאיני מבין כלום. הבנתי שדרכתי על יבלת רגישה. וזאת הבעיה עם אנשים מאמינים אך לא כולם. כאילו קיר זכוכית שאינם יכולים לעבור ואני מבין זאת. הנושא קרוב ללבם. חופש אמנותי הוא לא משהו מקובל לגבי דבר כל כך מקודש וחשוב להם. למרבה מזלי, אני חילוני. אין לי גבולות. אני יודע מה אני עושה, אם כי לא כל אדם יבין זאת.
הטריק המרכזי של האמנות הוא ה'הזרה', הדה-אוטומטיזציה, הצגת אובייקט או נושא מזוית ראיה חדשה וכך קליטתו מחדש. אם אתה הולך בשביל לביתך לא ממש תראה אבן סתמית בצד הדרך. אך אם מישהו יצבע אותה בורוד, תשים לב אליה. תתהה, האם זה חלק מסימני דרך של צופים. או אולי הייתה מטרה אחרת. תחשוב על אבן רגילה עם צבע ומרקם רגיל ואת האבן שכעת אתה רואה הורודה ובמה היא שונה. כך פסל משה המפורסם עם הקרניים בגלל הטעות בתרגום עומד בהכרתו של כל איש תרבות מול ומתחת לדמות המקראית המילולית. אפרודיטי כדמות מהמיתולוגיה מול הציור הידוע של בוטיצ'לי וכו'.
אז אם יש יצירה חדשה, שיושבת טוב על רגליה, ובה משה צעיר בחמישים שנה, היצירה המקראית מקבלת חיוניות חדשה. ראשית, כי אי אפשר ולא צריך להתחרות בה. היא המקור. שנית כי אפילו חילוניים חסרי ידע יכולים לתהות פתאום על חמישים השנה החסרות במקרא. בעצם רק התחלתי לקרוא את התנ"ך ואני כל הזמן עוצר כדי לכתוב יצירה חדשה, כמו תלמיד שמכין שיעורי בית. והדמיון שלי זורק אותי לכל מיני כיוונים מוזרים. אך אני חושב שהאמנות מרוויחה מזה. אולי לגבי הדתיים זהו מעשה חסר כל טעם, אך אני מקווה שחילוניים אמיתיים בני תרבות מובהקים יבינו מה עשיתי ומה אני עושה ואולי יתקרבו שוב אל ספר הספרים, שבלי כל קשר לערכו הדתי, הוא יצירת ספרות מהוללת ורחבת מימדים. למעשה, אם הייתי צריך לקחת שני ספרים לאי שומם בו אני אמור להיות עשר שנים הייתי לוקח את התנ"ך ואת "יוליסס" של ג'ויס. פשוט ספרים שאפשר לקרוא אלף פעמים.
נכתב על ידי trubadur, גבר בן 58 מחולון, בתאריך 10/02/2016
(סיפור זה נצפה 1,169 פעמים)
לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]
סיפורים נוספים של trubadur
10/02/2016
06/02/2016
05/02/2016
05/02/2016
16/01/2016
18/12/2015
12/12/2015
07/01/2015
07/01/2015
13/12/2014
06/12/2014
06/12/2014