בְּאֶמְצַע הַנָּהָר יֵשׁ סֶלַע
בְּאֶמְצַע הַנָּהָר יֵשׁ סֶלַע,
שֶׁמִּתְעַקֵּשׁ שֶׁלֹּא לִזְרֹם
וְאַוָּזֵי-הַבָּר קוֹרְאִים לוֹ:
בּוֹא, עוּף אִתָּנוּ לַדָּרוֹם
וּמִסְּבִיבוֹ כְּמוֹ קָרוּסֶלָה
עָלִים, זְרָדִים בְּמַעֲרוֹם
וְרוּחַ קַר חוֹטֵף כְּאִלּוּ
נֵד קֶצֶף עָף אֶל הַמָּרוֹם.
הַשֶּׁלֶג רַד... מַה הוּא עוֹשֶׂה לָהּ
לָאֲדָמָה, שֶׁשּׁוּב טוֹבַעַת
בְּיַם שֶׁל לֹבֶן וְגוֹוַעַת.
סַד קֶרַח כְּבָר לוֹחֵץ עַל צֶלַע
הַצּוּק הַמִּתְנַשֵּׂא אָפֹר,
שָׁבוּי עַרְפִּילִים, דְּמָמָה וּכְפוֹר.
נכתב על ידי
trubadur, גבר בן 66 מחולון, בתאריך 04/12/2014
(סיפור זה נצפה 6,782 פעמים)
