נפגשים הכרויות בחינם
 • חדש ! לוח מודעות לשותפים לטיולים בארץ ובחו"ל לפרטים לחצו כאן • תוקנה הבעיה עם המיילים לתמיכה - גלישה מהנה!
בוקר טוב !
19 מרץ | 07:04
אורח [ התחבר/י ]
90 מחוברים
0 בחדר השיחה 
57 גברים, 33 נשים
לכתיבת סיפור חדש
ראשי
שתף ב- FB
+1 Google
קוביית מידע
זכויות יוצרים
  • כל תוכן שיועלה על ידי הגולשים לאתר ההכרויות נפגשים הינו באחריות הגולש שהעלה אותו. למען הסר ספק, יש לכבד את כל הדינים החלים על זכויות יוצרים, לרבות ובפרט (אך לא רק) חוק זכויות היוצרים 1911 ולא לעשות שימוש בחומרים של יוצרים אחרים מבלי הסכמתם המפורשת.
  • מצאתם סיפור שאיננו מקורי, הוא מועתק, משוכפל ו/או שחלים עליו זכויות יוצרים ? אנא צרו איתנו קשר ונטפל בכך באופן מיידי !
נא לטעון עשר שעות בשקע הביתי
עמיקם לונלימן הופתע מאוד לגלות, שידידו היחיד, שגם אותו היה רואה פעם בשמונה שנים בערך, הוריש לו את כל רכושו, או בעצם המיר אותו במכשיר חשמל ביתי. כשהגיעה "אבישג", כשהיא נישאת בזהירות, על ידי ארבעה סבלים מיומנים היתה כתובת על קופסת הקרטון העבה: נא לטעון עשר שעות בשקע הביתי. הסבלים פתחו בזהירות את האריזה והעמידו על רגליה אשה מדהימה ביופיה, אך עיניה היו עצומות. אחד מהם חיבר אותה לחשמל ואחרי מאה שקל שנתן להם, הלכו שמחים למדי לדרכם.
עשר שעות...
עמיקם עמד והתבונן באשה הזאת האלקטרונית, שכלל לא נראתה כמו מוצר ביתי כמו טוסטר, או מיקרוגל. אך אולי הייתה... מה הוא יודע. כבר שנים רבות שהתנתק מכל ההתקדמויות והשכלולים. הכין לעצמו כוס קפה מבושל ועמד תוהה והביט בה. אבישג, שם הולם. היה שם מישהו עם חוש הומור כנראה בחברת האנדרואידים הזאת שצצה רק לפני כמה שנים ושהצליחה ביותר. פעם אנשים זקנים ובודדים היו מאושרים כשמישהו תרם להם רדיו. אחר כך טלוויזיה. וטלפונים הופיעו בכל בית. ומחשבים. אך עם המחשבים המבוגרים לא כל כך הסתדרו, בדור הראשון לפחות. עד שהגיעו מחשבים יותר פשוטים המותאמים לגיל המבוגר וגם פותרים בעיות בעצמם ועם יכולת שיחה והאזנה מוגבלת ותוספות רפואיות שיכולות למדוד לחץ דם או רמת סוכר.
ואז הופיע השף האלקטרוני, שממש השתלט על המטבח ובמיוחד אצל מי שלא ידע כל כך טוב לבשל. אך קשישים רבים פחדו ממכונה דמויית אנוש שמתעסקת עם סכינים. ואז המציאו מין סוג חדיש של סכין שמותאם במיוחד לאנדרואידים ופשוט אינו מסוגל לחתוך רקמה אנושית ומתפורר אם מתקרב אליה.
אז אנשים נרגעו.
והדברים התקדמו ביותר... אם כי, כמו מכוניות הספורט והיוקרה, האנדרואידים המתוחכמים ביותר נשארו נחלתו של העשירון העליון ואחר כך עם הוזלת מחיר היצור של עוד כמה עשירונים ולבסוף כמו מה שקרה  במוצרים אחרים, יכול היה כמעט כל זעיר בורגני לרכוש אנדרואיד לעצמו, אך הוא עדיין עלה כמו דירה שלמה, או בעצם, כבר כמו מחצית דירה...
אז יוסק'ה הערירי הוריש לי את כל רכושו. מדוע? ידעתי שאין לו ילדים, אבל איזה בן דוד, או אחיין או מישהו...
עשר שעות...
עמד מול אבישג שנראתה יפה כמו חלום, אך בתוך אוזנה הימנית הבהב כל הזמן מין אור חלש ואדום. היא נטענת...
הביאו אותה ביום שישי בצהריים לאחר שחזר מהעבודה. עד חצות הסתובב סביבה מידי פעם. ניסה לקרוא, לכתוב, לראות סרט, אך לשווא. המתח היה גדול מידיי. בשתים עשרה בלילה ניתק אותה מהחשמל והיא פקחה את עיניה והסתכלה בו.
את כל הפרטים שלו כבר הזינו לה במעבדת המפעל. הוא היה צריך למלא שורה ארוכה של מסמכים עם פרטים אישיים ביותר, אך חוק הכנסת החדש לפרטיות תבע שכולם יושמדו וחברת "אנדרואידים כחול לבן" פיתחה תהליך סריקה והטמעה, שנעשה כלל ללא חברת אדם. אז בעצם אבישג הזאת הייתה זו שהכירה אותו יותר טוב מכל אדם אחר. והיא הייתה מכונה...
ערב טוב, אמרה בקול חם.
ואווו... הם הצליחו להכניס דמוי רגש למכונה.
ערב טוב, אמר במבוכה. תשתי משהו?
אני לא שותה ולא אוכלת וגם לא פולטת כל סוג של הפרשה, אמרה אבישג  בקול עירני. מצטערת...
כן, כן... כמובן... שכחתי.
אז מה את יודעת לעשות?
כל מה שתרצה, אמרה בנועם והייתה מין חושניות קלה בקולה. הרבה דברים אני יכולה לעשות.
בואי נראה ביחד סרט ואם לא אכפת לך, אכין לעצמי משהו לאכול.
אחיו הביא לו דיסק ענק עם מאות סרטים והוא בחר את אחד מהאהובים עליו והתחיל לצפות בו, כשהוא מודע לקיומה, אך עוד לא ממש קולט. היא ישבה לצידו ופתאום אמרה. ביום ראשון בערב תגיע המלתחה שלי. יש שם הרבה בגדים שמיוחדים לאנדרואידים.
אוקי, השיב. את מבינה את הסרט?
כן. זה פשוט. בן אנוש אחד לא ידוע מתאהב בבת אנוש מפורסמת ובטעות שופך עליה מיץ כשהם מתנגשים מעבר לפינת הרחוב. ואחר כך יש עוד כל מיני משברים ודרמות ובסוף הם יושבים ביחד על הספסל והיא אפילו בהריון.
נכון...
אולי היא מפגרת?
אולי כספו של יוסק'ה החביב לא הספיק לדגם משוכלל באמת... מממ...
אתה רוצה שאכין לך קפה. אני יודעת איך אתה אוהב... כתבת בטפסים...
לא... לא... תודה. אחר כך לא אשן כל הלילה. אני לא שותה קפה אחרי שש בערב.
אני יודעת... אבל זה יום מיוחד. בעצם לילה. גם כך לא תישן כל הלילה. מה אתה חושב... אני לא אתן לך...
?????????
באמת?!
טוב... הם בטח השקיעו בזה. זה הדבר העיקרי לא? אז בואו נראה מה היא יודעת לעשות.
- - - - - בשעה שלוש בבוקר הוא בכה בכי מר. התפרק לגמרי. מרוב בכי כאבו לו הצלעות. היא ניחמה וליטפה אותו והם שכבו כמו כפיות והיא נשקה לעורפו וחיבקה אותו חזק חזק עד שתם כל הבכי והוא נרגע וכמעט נרדם. כי היה עוד משהו. היא כאילו הפעילה עליו איזה סם משכך. קרינה או משהו. היה בה משהו כל כך מרגיע. אך היא לא נתנה לו שום תרופה. רק נצמדה אליו.
זה היה משהו שלא היה כתוב על הקופסה.
נחמה.
ועוד ממכונה?.
אני ממש מופתע, אמר בקול חצי מרוסק, לאחר שקצת התאושש. יש לך מאגר מידע פסיכולוגי?
לא.. לא... השיבה. בדגמים אחרים יש, אך בטפסים שלך כתבת שאתה לא אוהב פסיכולוגים ושאף אחד מהם לא יכול להבין לנפשו של אמן ושרילקה לא נתן להם לגעת בראש שלו ואיך המינגווי ירה בעצמו לאחר טיפול חשמל כושל. אתה יודע... אתה חי את הסיפורים של עצמך אך לא כולם מדוייקים אובייקטיבית.
זה לא משנה... אמר בקדרות. לפעמים הסיפורים יותר טובים מהמציאות. והוא סיפר לה סיפור שכבר ידעה בעצם, על איך אבא שלו חזר יום אחד מחו"ל עם גיטרה קטנה, הוא שכלל לא ניגן, וסיפר איך רקד עם החברים שלו למשלחת הכורים הגרעיניים, קיפץ על השולחנות שיכור לגמרי ובבוקר התעורר בלי הארנק שלו כשהגיטרה הקטנה תלויה על צווארו, כמעין פיצוי מהכייסים. זה היה סיפור יפה. רק לאחר שנים נודע לו, שאביו סתם ראה את הגיטרה בחנות בשדה התעופה ועד היום אף אחד לא מבין מדוע קנה אותה.
היא הבחינה שוב בהזדקרות שלו והעניקה לו את הטיפול ההולם, אך תוך כדי כך הרהר לעצמו מוטרד, בחיי... היא ממש מתנהגת כמו אשה. עוד מעט תצהיר כמו בהכרויות שיש לה ראש על הכתפיים ושתי רגליים על האדמה ושהיא מחייכת לעולם ומסתכלת תמיד על חצי הכוס המלאה.
לא, אני לא כזאת. במעבדה ידעו שאתה שונא אוטוסוגסטיה.
מה?!.. נחרד. את קוראת מחשבות?
אני דגם ניסיוני בהרצה, לכן יוסק'ה קיבל אותי בהנחה ניכרת. הוא אמר שלא יהיה אכפת לך להתמודד עם אנדרואיד מסוג חדש.
באמת לא אכפת לי. את מבינה שירה?
הו, כן... הם הטעינו לתוכי את כל הספרות העולמית החדשה והישנה ויש לי גם את היכולת להבין יצירה חדשה.
הוא בחר את שירו הטוב ביותר מספרו החדש שמחכה כבר שנים במגירה והקריא לה בצורה הכי נכונה.
אההה.. הנידה ראש. זה לא רע בכלל, אבל אני יכולה לכתוב שיר יותר טוב מזה.
והיא עשתה זאת. תוך אלפית השנייה כתבה פואמה מדהימה והשאירה אותו עם לסת שמוטה ועיניים פעורות לרווחה.
אז סוף סוף הם עשו זאת... רטן ופלט קללה. כמו שהמחשב ניצח בסוף את האדם בשח מט. הם גילו דרך איך ליצור יצירה בלי כל מחסומי הכתיבה, הייסורים ועבודת הפרך.
תשמעי... אמר לה מיואש... המון תודה על הביקור שלך, אבל אני מחזיר אותך למפעל. אמכור אותך בהנחה לאדם שאיננו אמן.
בחיי.. איני יודע אם אוכל בכלל לכתוב שוב... אחרי מה ששמעתי...
דמעה אלקטרונית זלגה מעינה.
אני כל כך מצטערת.
זה כמו רוברט ואליזבט בראונינג רטן בתסכול. תחילה חשבו שהוא הכי טוב ואחר כך גילו שהיא. ופה אני הנכה בעצם. לא הבובה הדיגיטלית. איך אוכל לחיות עם מישהי שיכולה לכתוב את "מלחמה ושלום" בשלוש שניות, או את "יוליסס", או את השירים של קיטס...
אבל איזה סקס היא יודעת לעשות. היא אלוהית .
ועכשיו היא ממש בוכה.
היא קרסה אל פינת החדר. ישבה על הרצפה ומיררה בבכי. מיכל כלשהו הגיר מעיניה דמעות כחולות משונות. היא התייפחה.
הרפלקסים האביריים של עמיקם נעורו לתחיה. הוא ישב לצידה וליטף אותה. סלחי לי... אני כל הזמן מתייחס אלייך כמו אל מכונה, אך אולי העם העניקו לך אישיות. מי יודע...
או אז חטף סטירה אדירה. ראשו כמעט עף מצווארו.
היי!!! מה עם שלושת החוקים של אסימוב???
ואז היא קיללה אותו בשורת קללות מהגהינום, שאיזה מתכנת מעוות במיוחד ושונא אמנים שתל אותן במיוחד להזדמנות שכזאת. מי את בכלל, צרח עמיקם. זונה!
אבישג הרימה סנטר. שברה את הדלת ונעלמה בדהרה.
עמיקם שוב נותר בודד. ניסה להרים את הדלת שוב על ציריה, אך הם היו שבורים. העמיד אותה באלכסון. מה אעשה... רק שלא יגיעו פורצים.
הלך ונשכב במיטתו.
איזו מתנה מקוללת. אולי יוסק'ה כעס עליו על משהו. אולי סתם פגם בייצור. אבישג... איזה שם חמוד ואיזו מכונה נוראה. אפילו מחשבות היא קוראת. אפילו למחשבות אי אפשר לברוח.
בבוקר כתב מכתב נזעם לחברה.
הם העניקו לו מרצדס בתמורה לכך שלא יפנה לעיתונות.
הוא הסכים.
רק אחרי שבע שנים התאושש וחזר לכתיבה.
 
נכתב על ידי trubadur, גבר בן 65 מחולון, בתאריך 29/11/2015
(סיפור זה נצפה 7,564 פעמים)
לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]
סיפורים נוספים של trubadur
10/02/2016
06/02/2016
05/02/2016
05/02/2016
16/01/2016
18/12/2015
12/12/2015
07/01/2015
07/01/2015
13/12/2014
06/12/2014
06/12/2014