עשרים ואחת לדצמבר שנת 2095. המיטה הממוחשבת של רוני, אפילו שהייתה דגם משומש ועתיק, הרימה אט אט את המשענת וכוס קפה מהביל הופיעה על מעין מדף שנשלף מאליו מהמיטה. בוקר טוב, רוני האדיר והמזהיר, אמרה המיטה על פי הנוסח שחיבר בעצמו. החדשות העיקריות מהערב והלילה הן: ראש הממשלה פנחס נתניהו (נינו של...) נאם בסינית מנדרינית כדי לקבל את פניו של השגריר החדש, אך הלה העיר, שנוח לו יותר עם הדיאלקט הדרומי ולא הצפוני, אז עוזרו האישי של ראש הממשלה שלף מתיקו את מה שהוכן מבעוד מועד, הusfeel, נעץ אותו בחריץ הקטן שבמוחו של רה"מ והטקס המשיך להתנהל בניב הנכון.
טפטוף קל צפוי הבוקר והראות תוגבל למאה וחמישים מטר בלבד. למעופפי הבועות, נא להפעיל את פילטר הגשם הן בבועה והן בראש.
אבנים הושלכו שוב בחוצה שומרון, אך רק מכונית אחת נפגעה, שלא צוידה ב'כיפונת ברזל', למרות הדרישה המחייבת כיום במכוני הרישוי לא לאשר רשיון רכב למכונית נטולת מגן.
עדר חזירים חצה בריצה את מסילת הרכבת, אך היא ריחפה מעליו ללא פגע, אולם כך נחשף מפעל סודי לא חוקי לבשר לבן, שנבנה למרגלות הגלבוע. בעל המפעל נתבע בסיכון לחיי אדם ולרכבת העמק.
רוני פיהק. מתת את ידיו לצדדים. לגם מהקפה שהיה בדיוק בדיוק כפי שהיה צריך להיות. קם ונכנס ישר למקלחת, שגילחה אותו על ידי לייזר עדין, חפפה את ראשו והנעימה את זמנו על ידי נעימות שאהב. פיהק פיהוק נוסף מול המחשב, שהתעורר לבד וזרוע usfeel דקה התרוממה לבד והתחברה לחריץ הקטן שבראשו של המאבטח. תוך שניות הועברו לו כל עדכוני הביטחון השוטפים וכן העדכונים האחרונים בקרב מגע, קאראטה, ג'ודו, ג'יוג'יסטו ועוד 27 אמנויות לחימה עיקריות. מישהי מפורטוגל כתבה לו מכתב אהבה ארוך של שבע מלים והמחשב תרגם אותו אוטומאטית וגם העביר לו זמנית את כל השפה הפורטוגזית לראש עם אפשרות מחיקה כל רגע, או מעבר לכרטיס הזיכרון בעורף. התעטש וכתב לה מכתב תשובה של שתי מלים: גם אני...
הבגדים הלבישו את עצמם עליו וכבר היו מחוממים קצת כי זה כיף בחורף והיו שלוחות של המחשב שלו. אפילו התחתונים לבדם. הסיר את הבועה התלויה על הקולב ליד הדלת וקפץ לתוך פיר המדרגות, שבו לא היו כבר מדרגות ארבעים שנה. קצת לפני המרצפות נבלם אוטומאטית. לחץ על הכפתור של הבועה והיא נסגרה סביבו כמעט הרמטית. אמר עבודה והבועה ריחפה לה בגובה שלושה מטר והחלה לנוע בכיוון מעל לרחובות הירוקים שכבר שנים רבות היו מעין זרועות של הפארקים הגדולים ואף מכונית לא הייתה יכולה לעבור בהם. בעצם כבר לא היו מכוניות. אפילו לא רכבי שטח יוקרתיים. אפילו לא לעשירים... שהתגעגעו קצת... עד שמתו הזקנים. המכוניות פשוט הוצאו אל מחוץ לחוק. נותרו רק הבועות הממוחשבות והמטוסים, שלקח להם גג עשרים דקות להגיע לכל מקום נידח בעולם. הם לא היו זקוקים יותר לשדה תעופה...
והבועה של רוני ידעה היטב שלפני שהוא חושב בכלל לעבוד הוא חייב לעצור בפיצוציה ולקנות גרעינים שחורים, או לבנים וכמה מסטיקים ואיזה ופלה וחטיף וכמה סוכריות קטנות וכוסות חד פעמיות וקפה ורק אז הוא כמעט ומוכן ללכת לעבודה אך לא לפני שהוא מבקר במאפיה. ואז הוא מתלבט כמה דקות מה לבחור היום...
ואז הוא נכנס לבועה הסבלנית ועושה סריקה סביב ארבעת הגנים שלו, כלומר, לא הוא בעצמו כמובן, אלא הרחפן שלו, שאותו הפעיל על ידי תנועות עיניו או חוטמו ושחיכה לו תמיד בפינת השומר הקטנה שבגן סמוך לדלת הכניסה. אבל הפיגוע האחרון במערכת החינוך היה לפני עשרים ושבע שנה, כשמחבל הססן תקף את אב הבית שהגיע מוקדם עם מקל אוזניים משומש ובכל זאת מאז הייתה דרוכה מאוד כל המערכת.
בגן לא הייתה בודקה מטעמי תקציב, אך הוא כיוון את הבגדים שלו לטמפרטורה שאהב ופתח את עיתון החינם במדור הספורט:"ישראל ניצחה את ברזיל במשחק הידידות. מהצד הברזילאי הופיעו למשחק רק השוער ועוד שני שחקנים". עבר למדור הספרות. "במאה שערים מסרבים לקבל את שלושת ספרי התנ"ך הבלתי ידועים שנחשפו במערות קומראן בחפירות חדשות: עזריאל, שלומיאל ושלימזל הנביאים. ובמדור הבישול: קני עוד היום usfeel עם כל מאכלי המזרח הרחוק ב29.99 שח"ח  (שקל חדש חדש). ובמדור הכלכלה: שטר עם דיוקנה של בר רפאלי בערך של 300 שח"ח ישולב במערכת ב1.1.2096
ילדי הגן והוריהם החלו להופיע כשהם שטים באויר בבועה זוגית או משפחתית. רוח קלה נשבה. חתולי הרחוב התחבאו בשיחים. לאיטם חלפו העננים בשמיים. צייר אחד עם כן ציור הופיע עם כיסא מתקפל. חיבר usfeel לראשו ותוך כמה דקות הפיק ציור ברמה של ואן גוך. פיליפינית עם ילדה קטנה בעגלה צעדה לה ברחוב ההולנדי. היא הייתה אשתו של אחד השכנים. מוזר היה לראות מישהו הולך ממש ברגליו כשהוא ממהר. רוב האנשים התמכרו לבועות, שבהן אפשר היה גם להירדם עד שהגיעו ליעד.
באחת עשרה וחצי הופיע הקיטרינג לצהרונית על גבי רחפן ענק שנקש בעצמו על דלת הכניסה. (בקיץ היה פשוט נכנס דרך 'חלון הרחפנים' המיוחד).
רוני ישב בשביל על כיסא הפלסטיק שלו וסמוך לשולחן הקטן והישן. יש דברים שלא משתנים הרהר. כל שנה אותו סיפור עם ישיבת המאבטחים. כל שומרי הגנים מפצירים בעיריה לתת להם בוטקה או משהו והם מתחמקים בתירוצים. לפחות את הזבובים והיבחושים בקיץ בגדי החברה כבר יודעים להבריח וגם להתגבר על החמסין הקשה ביותר, כי כל בגד הפך למיני מזגן בעצם.
רוני לא היה צעיר. הוא זכר ימים אחרים למאבטחים.
אבל שום דבר חשוב לא באמת השתנה, הרהר. רק עוד קצת טכנולוגיה. העביר את העיניים הזעירות ההקפיות שלו לדריכות ברמה 3 והוא עצמו יכול היה להתנתק ולישון או לשחק במשחק המחשב העתיק שלו, פאק מן.
כשהגיע הביתה קיבלה את פניו החברה האנדרואידית שלו.
בחיי, מלמל... שכחתי כבר מה זו אשה אמיתית.
לא, לא, אני לא רעב אמר לה קצת בחוסר סבלנות. נכנס למיטה המוצעת והחליט לישון. רגע השיא של היום. לישון לישון לישון. כל הטכנולוגיה הזאת לא הצליחה להפוך אנשים למאושרים. אך מה חדש בכך. כך זה היה לאורך כל ההיסטוריה. אז תלמיד בית ספר בכיתה א' יכול להתחבר למאגר מידע עם הusfeel שלו ולטעון את עצמו ב17 שנות לימוד תוך שלוש שעות וחצי, כך היה בהתחלה... אך החוק אסר על כך. זה היה מפחיד ממש לראות ילדים קטנים מתנדנדים על הנדנדה בפארק השעשועים ומדקלמים שירים של רילקה, או פרקים מהאודסיאה, או מתווכחים על תורת הקוואנטים, או שאחד צורח על השני בסוואהילית עתיקה והשני מרביץ לו כי עוד לא הספיק לטעון את השפה וחושב שמי יודע מה הוא אומר... ופעם היה אפילו תינוק אחד שהוריו הגזימו לגמרי, שבגיל שמונה חודשים כבר דיבר על 'כה אמר זרטוסטרה' של ניטשה... אבל לבסוף החוק עשה קצת סדר בעניינים והעונש הכי חמור לאסירים בבתי הכלא היה חסימה מוחלטת של שקע הusfeel  שבראשם. (אם כי היו שפתחו אותו באופן פרטיזני)
מה יקרה עוד אלף שנים ב3095... מי יודע... פעם 'החריץ האלוהי' היה איזה משהו בספרים של ד.ה.לורנס. כיום זה סתם מין סדק במוח שמוכן לעכל כל מה שמציעים לו. פעם סתם בשביל הכיף טען את מוחו בכל ספרי הניהול וההצלחה שאי פעם נכתבו בעולם. הוא יצא מזה מתוסכל לחלוטין. פתאום היו ברורות לו 2048 השגיאות שעשה בחייו. אז מה זה עוזר... כעת הוא יודע בדיוק איך לנהל את חייו להבא. האם יעשה זאת... ספק רב.. ידע עדיין אינו יכולת. אולי זה מה שיקרה עוד אלף שנים. יהיו כדורים כאלה כמו אקמול או אופטלגין. כדור כוח רצון. כדור חסכנות. כדור תכנון כלכלי. כדור קור רוח ויישוב דעת. כדור שליטה עצמית. כדור שמחת חיים... זה בעצם כבר יש כמה שנים, אך מעטים לוקחים אותם. כשהופיעו ברחובות האנשים המאושרים כל הזמן הראשונים עוד לא עשו להם בעיות כמה שנים. חשבו שזה עוד טרנד של אוטוסוגסטיה שבא מהעם הטיפשי של ארצות הברית, אך כשזה נמשך ונמשך... כל מיני אנשים התחילו להכניס להם כאפות. במיוחד חברות מתוסכלות של נערי רחוב. אנשים החלו לפחד להיות מאושרים כל כך כל הזמן כי הפכו למטרות. ואז איזה כימאי מבריק המציא את הכדור הדואלי הזה שמי שלוקח אותו מאושר מאוד אך נראה עצוב. אך גם אותם הצליחו בסוף לזהות...
אין לזה סוף, הרהר לפני שנרדם.
איזה כיף היה לאדם הקדמון...
החיים היו פשוטים כל כך...
שלושים ארבעים שנה רודפים אחרי איזו איילה, מציתים אש, מקימים משפחה ונגמר. לא כמו היום.
רוני היה בן 154, עדיין לא קשיש ממש. היה אצלם בחברה מאבטח בן 179, אך זה היה בכל זאת נדיר. תקופת מתושלח, כך אפשר לקרוא לתקופה שלנו.
לישון.
לישון ולישון ולישון. אולי אתעורר מכל הסיוט הזה ואגלה שאני רק ב2015 או משהו...
הוא נרדם.
כל פעם שזז והשמיכה עמדה ליפול סידרה אותה המיטה סביב כתפיו וגופו. בזמן שישן היא מדדה לו לחץ דם, רמת סוכר, דופק, בדיקת דם יסודית ובדיקות נוספות. חלומות שינה מיוחדים הוזנו למוחו. חופים עם עצי קוקוס. נערות חוף יפות. אוקיאנוס רוגע. נבל אירי...
פתאום התעורר בבהלה:
שכחתי את הנשק בעבודה.
- לא שכחת! אמרה המיטה בשלווה. הוא בכספת!.
אה... תודה לאל! הסתובב ונרדם.
והמיטה שלחה שדר לרחפן... והרחפן עשה את כל הדרך לגן בשבע דקות... ושם בין שיחי החתולים גילה את האקדח הרטוב מטל, שגלש מנרתיקו של המאבטח, כי שכח לחבר אליו את כבל הביטחון. והוא חזר בשבע דקות נוספות, נכנס מהחלון, נקש באמצעות זרוע זעירה את הקוד הנכון של הכספת, הכניס את האקדח והתייצב על השידה במקומו הקבוע.
והמיטה פיהקה אז והלכה בעצמה לישון.
אך אור ירוק קטן המשיך להבהב בה.
על מה חולמות מיטות?

נכתב על ידי trubadur, גבר בן 66 מחולון, בתאריך 21/12/2015
(סיפור זה נצפה 8,087 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]