היה הייתה פעם ארץ, שגרו בה שני עמים שונים, האחד שהיה לו פעם מקום תפילה והעם האחר שיש לו עכשיו. אז העם שכבר אין לו, טיפח כל הזמן חלומות, להקים את מקום התפילה שלו מחדש ובאותו המקום בדיוק בדיוק שעמד פעם ושבו עומד עכשיו מקום התפילה של העם השני. אז מה עושים. נלחמים ונלחמים ונלחמים ונלחמים. דברים שהיו ואינם גורמים לנוסטלגיה קשה. נשים שאיבדנו ועשו לנו את המוות בזמנו פתאום נראות כל כך נכספות. ימי הנעורים בהם היינו לחוצים כל הזמן וחששנו מהלחץ החברתי וחיינו בדיכאון שקט שמתחלף בעליזות מדומה, נראים לנו אחרי עשרות שנים כפסגת הקיום. וכך מקום התפילה הישן ההוא מלפני אלפי שנה, שהיה מלא לא פעם בכוהנים מושחתים ושהיה בו ריח כבד של צליה ומתקני צליה שלא נוקו היטב, כי עוד לא המציאו את האקונומיקה ובעצם היה מין בית כנסת ענק כזה שנותרה ממנו רק חומה אחת חיצונית, חלק מחומה ולחלק הזה באו בני העם שאיבד את מקום תפילתו והתרפקו עליו בלי סוף. אכן, היו אנשים רגשניים מאוד. אפשר להבין זאת...
ואילו בני העם שיש לו מקום תפילה הקימו עוד שניים חדשים. היו מלאי אנרגיה. ניסו למחות כל זכר למקום התפילה העתיק ההוא של יריביהם. ומילאו את בית תפילתם באבנים, סכינים וחומרי לחימה אחרים והשתמשו בו כל הזמן כשכיית החמדה של האומה, למרות, שבעצם... היה רק שלישי בחשיבותו לעומת שני מקומות תפילה אחרים.
והשנים חלפו והעמים מתקוטטים... מתעייפים... ושוב רבים... ואנשים מתים ונפצעים. ואם היה מגיע חייזר מאיזה כוכב הגיוני ולא רגשי, קשה היה לו להבין את הדבר הזה. למה זה חשוב כל כך. שריד של חומה חיצונית. כולה חומה... ומקומות התפילה הקיימים. שנות האלפיים. איך לדת יש עדיין מעמד חזק כל כך. האם האדם משתדרג לאחור... או שתמיד היו אלו רק אנשים מעטים שהתקדמו וסחפו אחריהם בחוסר רצון את כל הכבשים האלימות.
ובכן, יש דברים מעניינים יותר לכתוב עליהם. סוויפט כבר צחק על זה ב"גוליבר". שם שתי ממלכות של ננסים נלחמות לנצח בגלל שעם אחד פותח את הביצה הרכה שלו מהצד הצר ואילו העם האחר פותח את הביצה הרכה שלו מהצד הרחב. וכשלמואל גוליבר מספר בגאווה למנהיג הסוסים החכמים עד כמה ממלכתו, בריטניה נאורה, ואיך ניצחה ברוב הקרבות המפורסמים, הסוס מקשיב לו בתחושה של סלידה וזוועה. בזה אתם מתגאים?! בהיסטוריה ארוכה ארוכה של אכזריות ושפיכות דמים.
מדינה קשה. מדינה של דעה אחת בלבד...כי כל השאר בוגדים. מדינה בה שני אויבים מעורבבים אחד עם השני כמו קשר גורדי שכבר לא ניתן להתיר. ארץ אוכלת יושביה, הוגיה, אמניה ומנהיגיה. החיים פה זה סרט רע. אבל לאיפה אפשר ללכת...
ואנו רק רצינו להקים בית.
זה בית זה?!
נכתב על ידי
trubadur, גבר בן 66 מחולון, בתאריך 14/10/2015
(סיפור זה נצפה 7,649 פעמים)