נפגשים הכרויות בחינם
 • חדש ! לוח מודעות לשותפים לטיולים בארץ ובחו"ל לפרטים לחצו כאן • תוקנה הבעיה עם המיילים לתמיכה - גלישה מהנה!
בוקר טוב !
19 מרץ | 10:02
אורח [ התחבר/י ]
116 מחוברים
3 בחדר השיחה 
82 גברים, 34 נשים
לכתיבת סיפור חדש
ראשי
שתף ב- FB
+1 Google
קוביית מידע
זכויות יוצרים
  • כל תוכן שיועלה על ידי הגולשים לאתר ההכרויות נפגשים הינו באחריות הגולש שהעלה אותו. למען הסר ספק, יש לכבד את כל הדינים החלים על זכויות יוצרים, לרבות ובפרט (אך לא רק) חוק זכויות היוצרים 1911 ולא לעשות שימוש בחומרים של יוצרים אחרים מבלי הסכמתם המפורשת.
  • מצאתם סיפור שאיננו מקורי, הוא מועתק, משוכפל ו/או שחלים עליו זכויות יוצרים ? אנא צרו איתנו קשר ונטפל בכך באופן מיידי !
צבעי האמת
יום אחד... אי שם בעתיד... קם רמי בלומשטיין והתחיל את כל נוהל הקימה הרגיל לפני העבודה וכשניגש להתגלח לפני המקלחת גילה פרצוף כחול לגמרי ניבט אליו מהראי. כמעט וחש כאב בלבו מהבהלה. לעזאזל, הפכתי לדרדס. מה קרה?! התקף לב בדרך? שבץ! מה זה צריך להיות????? צבט את עצמו בכוח והשתכנע שזה לא חלום. הציץ החוצה אל הרחוב, אך הוא היה דומם לגמרי. אף אחד לא ער בשעות כאלה. רמי פיתח מין הרגל מוזר ללכת לישון בשבע בערב ולקום בשתים בלילה כדי לגלוש באינטרנט עם כמה כוסות קפה, החביתה הנצחית והסלט כחובה ביחד עם התרופות. ואז לנסות לצייר את המניאטורות שלו, או לכתוב, או...
מה יעשה עכשיו?!
להתקשר למישהו... או להעמיד פנים שהכול בסדר ופשוט ללכת כחול לעבודה. נזכר בסיפור של קפקא על גריגור סמסא הפקיד שהפך לג'וק ענקי. החליט ללכת... אולי זה חלום בתוך חלום. אולי זה רק נדמה לי שאני כחול. אולי משהו השתבש לי בחוש הראיה. בכל אופן, ללכת לעבוד ואז אולי ללכת למרפאה, או למיון או משהו.
כדי להתעודד שיחק את משחק הפאק מן הטיפשי שהוא משחק כבר שלושים שנה. השיא שלו היה לפני שנים רבות ומאז הוא אפילו לא מתקרב אליו, אך המשחק הזה תמיד מרגיע אותו משום מה. אולי כי הוא כה פשוט. פאק מן האמיץ. המפלצות הנצחיות. המשחק הפך עבורו לסמל לחיים. כמו דיוניסוס שכל סתיו הטיטנים קורעים אותו לגזרים ובכל זאת הוא חוזר לחיים באביב. משהו כזה... רמי למד ספרות פעם ולשון עברית, אך עזב אחרי חודשים ספורים. לא היה לו ראש אקדמי.
אז האיש הכחול יצא נבוך, מודאג ומבוהל לעבודה וצעד ברחוב הריק. אך הנה יצאה גברת אחת מאחד הבתים כשהיא משפילה את ראשה. ידיה רעדו. פרצופה נראה ורוד לגמרי וכן כפות ידיה. הכל בסדר... שמע אותה ממלמלת... הכול בסדר... הכול תמיד בסדר... חצי הכוס המלאה... לחייך לעולם... והיא התרחקה ממנו בצעדים מהירים. הוא עצמו צעד בצעדים הקטנים, האיטיים והרשלניים שלו הרגילים. בתחנת האוטובוס עמדו כל האנשים הרגילים. הזקנה המקומטת עם השיער המחומצן. החרדי הצעיר והרזה, שנראה כאילו הוא שרוי בתוך בועה. האשה השמנמונת עם האף הגדול. המאבטח הזקן עם המטריה. הכול היה כרגיל. אלא שהזקנה המקומטת הייתה... בצבע רגיל כמעט. החרדי היה בצבע שחור. לא הבגדים כולו. הפנים. הידיים. והוא לא נראה שחור כמו אתיופי, או סודאני וכו'. לא. אותו אדם עצמו. רק בצבע שחור. האשה השמנמונת הייתה בצבע כתום ואילו המאבטח הזקן, שתמיד נראה קצת אבוד, כאילו עוד לא התעורר, היה בצבע תכלת.
מה זה הדבר הזה?
האוטובוס הגיע. נהג האוטובוס האפור נראה נואש, אך שמר על פאסון והתנהג כמעט כרגיל. אלא שאחרי שלוש תחנות עלה נוסע מה זה צהוב ומה זה עצבני ומה זה רשע והתחיל לצרוח, שלא אמרו כלום בטלוויזיה, ומה זה שכולם החליפו צבעים. מלחמה? אב"כ? איראן? צפון קוראה? דעאש? מי הבן ז.. שעשה את זה. איפה הממשלה איפה. שר הביטחון. שמישהו יסביר מה קורה.
נהג האוטובוס הגביר את הרדיו.
"התופעה המוזרה מתרחשת כעת בכל רחבי העולם. כל תושבי כדור הארץ בכל מקום קיבלו צבעים מוזרים בלי שום סיבה. מדענים חוקרים את התופעה ונבדקת אפשרות של קרינה מהחלל, או סוג של גל מסוים. קיים גם חשש לתקיפת חייזרים. בעוד חצי שעה ינאם ראש הממשלה לאומה, עשר דקות לאחר הנאום הצפוי של פרד דובין, נשיא ארצות הברית".
הנוסעים באוטובוס היו מעטים וכולם הביטו בבהלה החוצה כשראו אדם שרץ בטרוף וכנראה צורח כל עוד נפשו בו. ידיו התנופפו לכל עבר. הוא היה בצבע חלודה.
נהג, תעצור! אני רוצה לרדת, צעקה אשה אחת בכמעט פאניקה ובכמעט התמוטטות עצבים. הנהג עצר לה בלי לומר מלה. הנוסע הצהוב נתן אגרוף לחלון וירד גם הוא כשהוא מקלל בלי הרף.
רמי הגיע לעבודה, אך בהמשך כל הלימודים בוטלו. הורים לא שלחו את ילדיהם לבית הספר עד שיתברר עניין מתקפת הצבע הזאת. רק אנשים מעטים הלכו לעבודה....
נאום נשיא ארצות הברית לא נתן שום מידע... חוקרים... מבררים...
ראש ממשלת ישראל העדיף לנאום ברדיו, כדי לא לחשוף את צבעו, וגם בדבריו לא הייתה כל בשורת נחמה.
מה יהיה...
השעות חלפו... הימים... בסוף אנשים חזרו לעבודה... בסוף שלחו את ילדיהם הצבעוניים לגנים ולבתי הספר. העולם כמעט חזר לשגרה. בני אדם שנותרו בצבע הרגיל שהיה להם נותרו מעטים מאוד, עד שהצבע שלהם ולא משנה מה יהיה, נראה חריג מובהק. כחולים היו המון וכן אנשים בצבע תכלת. ירוקים בכמות סבירה. צהובים היו מעטים, אך היו ממש מפחידים. רמי ששוב נסע לעבודתו שמע שתי זקנות ממלמלות. כל הפושעים צהובים...
כל הפושעים צהובים, וואלה... זה מעניין. הוא התחיל לחשוב על זה. מסתבר, שגם כל ערבי שניסה לעשות פיגוע ולא משנה אם היה ילד בן שלוש עשרה או סבתא בת שבעים וחמש.. כולם היו צהובים וברגע בו ניסו להתקיף ממש קיבלו גוון של צהוב עז מסנוור כמעט.
הרעים הם הצהובים, הרהר לעצמו. כל כך מוזר.
יום אחר כך פרסם איזה עיתונאי נועז את התיאוריה הבאה. תושבי כדור הארץ כנראה עוברים מיון קטלוג וחלוקה על ידי כוח זר מהחלל החיצון. ייתכן ומיון זה נועד לצרכי לימוד של תרבות טכנולוגית מתקדמת ואולי, ויש לקוות שלא, לצורכי השמדה סלקטיבית. סריקת החלל, גלי הרדיו, הקרינה וכל דרך הידועה למדע לא העלתה שום דבר חריג. גם כדור הארץ לא 'רמז' על שום תופעה מיוחדת. לא סופות איומות. לא גשמי זעף. לא רעידות אדמה מיוחדות. רק צבעי בני האדם השתנו.. מדוע??
אחרי מחקרים מזורזים גילו החוקרים שלכל האנשים הירוקים התכונה הדומיננטית הייתה קנאה. האנשים האפורים היו טובי לב וקצת תמימים. האנשים הורודים מזויפים ומלאכותיים, אך רובם היה כחול בעצם, רק שכל הזמן וכתוצאה כנראה מבהלה וכוח רצון, או לחץ ציבורי, כל הזמן הבהב על פרצופים מין גץ ורוד. כחולים שניסו להיות ורודים בכל כוחם... אך פה ושם היו גם ורודים אמיתיים בלי שום הבהוב כחול, או רק לעתים נדירות.
הכחולים הם העצובים, אמרו האנשים. לאט לאט הבין הציבור מה קורה. מישהו מלמעלה חושף את עצם מהותם הפנימית על ידי צבע. האם הם שפני ניסיון של איזה ניסוי בינלאומי סודי. תיאוריות קונספירציה רצו בלי הרף.
כל אנשי דעאש היו צהובים לגמרי, מה שהקל על המעצמות להפציץ אותם בכל מקום בו נראו.
כייסים, רמאי צווארון לבן, נוכלי אינטרנט היו צהבהבים. רוצחים, שודדים ואנסים היו צהובים. התחילו לרוץ בדיחות על העניין, אך בסודי סודות. אנשים חששו לקבל לעבודה, או להמשיך להעסיק אנשים צהובים. למרות שראש הממשלה וכל המערכת המשפטית אסרו על הפסקת העסקתו של אדם רק בגלל צבעו החדש.
נשים לא רצו לצאת לדייט עם גבר ירוק. חששו שהצבע לא סתם מסמל קנאה.
והייתה בעיה עם האנשים הכחולים. היו רבים רבים כאלה בכל מקום: בממשלה, בכנסת, בתפקידים בכירים בצבא ובתעשייה, במשרדי הממשלה. מה עושים עם האנשים הכחולים.
אם תכלת זה צבע שמסמל דיכאון קל תקין וכחול צבע שמסמל דיכאון עמוק איך אפשר להרשות לאנשים הכחולים  להיות מפקדי צבא בכירים, או מאבטחים, או מכבי אש, או מנהלים, או טייסים או נהגי אוטובוס... הרי, מי יודע מתי הם יקבלו את הג'ננה ויפגעו בעצמם או בסביבתם. הרי נהג כחול יכול לסובב את ההגה אל התהום... או כמו שעשו הטייסים ההם בזמנו.. לפני עשרות שנים.
כולם נמשכו אל האפורים. זה היה צבע בטוח. אף אחד לא פחד מטובי הלב. אך היו די מעט אפורים למען האמת.
כתוצאה מהחשדנות וחוסר האמון נוצרו עם השנים מרכזי תעסוקה מיוחדים לאנשים הצהובים שאיש לא רצה להעסיק. התרחקו מהם כמו מאש. חוץ ממיעוט מבוטל של נשים חסרות מנוחה ואובדניות, אף אשה לא רצתה מחזר או חתן צהוב. היו המון כחולים-ורודים בכל מקום, אך זלזלו בהם כשקרנים, מזויפים ומעמידי פנים. הורודים ניסו בכל כוחם להשתנות, אך לא כל כך הצליחו. אחוז זניח... גם הצהובים ובעיקר הצהבהבים. כל מיני עבריינים החלו לעזור לזקנות לחצות את הכביש, או לחלק כריכים להומלסים ולהביא להם בגדים חמים. אך לרובם שום דבר לא עזר. גם אסירים שחזרו בתשובה נותרו צהובים גמורים. אולי אחד ממאה אנשים חזר לצבע ממש רגיל.
ושנאו את האנשים שנותרו בצבע הרגיל שהיה להם קודם. אף אחד לא הבין את התופעה. אולי אין להם תכונה אחת בולטת, תהה אחד מהעיתונאים. אולי בעצם מהותם הם לא רעים, לא טובים, לא קנאים במיוחד, לא טובי לב וכן הלאה. רגילים.
העולם השתנה...
משבר חמור חל בעולם הפשע. כייסים לא היו יכולים לעבוד. הצהבהבות שלהם הסגירה אותם וכשהיו מושיטים את ידם בזריזות אל ארנק הזולת המציץ מכיסו, היה צבעם הופך לכמעט צהוב עז ואנשים היו מתחילים לצרוח. גם רמאים מתוחכמים ומבריקים לא הצליחו יותר לעבוד על איש. צבעם הסגיר אותם.
את הכחולים כל הזמן שאלו בדאגה אם הכול בסדר. קשה היה להאמין שכל מיני דמויות מפורסמות מהפוליטיקה, או המדע, או התעשייה, או האמנות, או הסטנדאפ והקריינות... הם בעצם אנשים שנמצאים בדיכאון עמוק, רק ששומרים על פאסון.
ראש הממשלה נשא נאום נוסף ובו התנגד בכל תוקף ל'הדרה' של אדם מסוים עקב צבע עורו החדש. אם לאדם יש צבע צהוב, אך מעולם לא ביצע עברה ואולי עד מותו לא יבצע, אסור להתנכר, היות ורעיון זה שולל את כל רעיון האנושות על בחירה בין טוב לרע. רה"מ ציטט את הפסוק מספר בראשית, הלא לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו... אנשים לא ממש השתכנעו. העם היה בדיכאון כבד ובכל זאת לא כל אדם היה כחול עמוק. מצב זהה שרר בכל שאר העמים והמדיניות בעולם.
ואחרי עשר שנים בערך פתאום הכול נעלם. כל הצבעים. כל התרבות החדשה. כל ההרגלים. כל הדעות הקדומות. החיים נמשכו... היו מדענים שדיברו כבר על ניסוי עולמי שהשתבש, או על קרינה קוסמית שלא ניתן לזהות במכשור המדעי הקיים כיום. קרינה שנעלמה. דיברו על מגפה מוזרה שהתפשטה ונעלמה לה. מה לא אמרו. ההיגיון המאומץ עבד על ניוטרל. אך השנים חלפו. הפסיקו לדבר על זה. גם הבדיחות נעלמו. האנושות התקדמה הלאה.
גם רמי שמח לקבל את פרצופו הישן חזרה, אך עדיין היה קורץ לעתים לעצמו בראי וסונט: אז מה נשמע, דרדסבא?
נכתב על ידי trubadur, גבר בן 65 מחולון, בתאריך 10/02/2016
(סיפור זה נצפה 7,855 פעמים)
לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]
סיפורים נוספים של trubadur
06/02/2016
05/02/2016
05/02/2016
16/01/2016
18/12/2015
12/12/2015
07/01/2015
07/01/2015
13/12/2014
06/12/2014
06/12/2014