זה לא קרה מתוך כוונה מוצהרת של נעמי להכיר לי את החבר החדש שלה . הכרתי אותו במקרה,כשהיה בחברתה ובחברת ביתה הקטנה מנישואיה הקודמים. זמן רב גיליתי הבנה כשטענה באוזניי כי מוקדם לחשוף אותו לפני חברותיה. כנראה רצתה לבסס תחילה את הקשר ביניהם, ולהרגיש שהבחור מוחלט לגביה. לתומי חשבתי שכלל לא פשוט לחבור לאישה חד הורית. יש צורך להתקשר לא רק אל הבחורה, אלא גם לקבל איתה את הילד שלה,וזאת כבר "עסקת חבילה" שמזמינה לעיתים מכשולים. מה יקרה אם החבר יירתע מחברתו של הילד הקטן, והלא הכי ידידותי כלפיו?, או שבעצמו יגלה שהוא חסר כישורים להתנהל מול ילדים קטנים ולכבוש את ליבם, ואולי סתם לא אהוד ע"י הילד, ומהווה עבורו מתחרה על תשומת ליבה של אימו.
כחברה קרובה של נעמי, ראיתי את תפקידי לשמש לה חֶבְרָה לעת מצאו.הייתי האחת והיחידה שנמצאת לרשותה בזמן המתאים, ובמקום המבוקש. חַבֶרָה, שמספיק להרים טלפון אליה, (ואפילו בזמנים לא מקובלים), והיא תמיד תבטל עצמה ותעמוד לרשותה. מאז שהחלה לצאת עם החבר החדש שלה גידי, התרכז תפקידי לשמש לה "כומר ווידויים" ו"יועצת –זוגית". תפקידים שראיתי בהם חשיבות בהיותי ניטראלית, ואילצו אותי לשלוף ממוחי רעיונות ,כדי להציל את נעמי משגיאות שעלולות לחבל בקשר הזוגי שלה. יחד עם "תפקידים" אלו, נעמי אימצה אותי כאשת-סודה. הקשר הזוגי של נעמי אמנם התפתח לאט,אך למרות ספקותיי,החזיק מעמד ולא התמוסס. בכל שלב נהגה לשתף אותי. בהתחלה סיפרה שאינו נוהג להתקשר אליה בכול יום , והיא חושבת שנפגש במקביל עם עוד בחורה. בהתייעצות איתי, החליטה לנקוט לגביו ב 'שיטת ההמתנה'. תיתן לו להכתיב את קצב התקדמות הקשר ביניהם, אבל כשיפגשו תנקוט כלפיו בכל אמצעי הנחמדות והזמינות, ותזהר שלא לחקור אותו על קשריו הרומנטיים מעברו,ובכלל לא תכניס עצמה לשאלות, שיובילו אותו לחשוב שהיא כבר בונה עליו את עתידם המשותף,בזמן שהוא לא חושב על זה, ואפילו נרתע מכך .
מאוחר יותר ספרה שהגביר את תדירות שיחות הטלפון,והציע להיפגש יותר,משאיר הודעות סכריניות במסרון- הטלפון,מחבר לה שירי אהבה לוהטים, ובמקביל מפתיע בהזמנות למופעי זמרים, סרטים, ריקודים וטיולים. אפילו דואג לשמרטפית לילדה,כשמגייס לשם כך את אחייניתו שמצליחה ליצור קשר טוב עם ביתה הפעוטה. לזה מתווספים גם הזמנות למסעדות רומנטיות, או "מנגלים" בטבע .
וכמו שנעמי החלה ליהנות מחיזוריו,כך התחלתי אני לקנא . קודם משום שחדלה להיות זמינה לי כפעם, ופעמים רבות מצאתי עצמי לבד, כשזמנה מוקדש יותר ויותר לחבר החדש שלה. אבל בעיקר קינאתי, בגלל התיאורים שלה אותו. מהר מאוד הבנתי שמדובר ב"נסיך חלומות". לא רק אביר על סוס לבן,שחזותו לקוחה מאיורי אגדות-אני ראיתי אותו בראש וראשונה אדם שמוכן להשקיע למען הבחורה שאוהב. רק מהסיפורים עליו התאהבתי בו ,ואפילו מבלי לראותו. נעמי נהגה לספר עד כמה הוא מתחשב, לא לוחץ, ובכל פעם שסירבה למגע גופני בטוענה שמוקדם ועדיין היא נעולה במחסומים, קיבל זאת ברוח טובה ואמר שהוא רוצה שתשתוקק למגעו מתוך עצמה, ולכן נותן לה להוביל בעניין. כשהגיע לדירתה התגייס מיד לעזור במטבח ,ואפילו בהאכלת ביתה הקטנה. לאחר שהשכיבו שניהם את הילדה, ספרה איך עומד לצדה ומקלף את הירקות למרק . תמיד נהג להגיע עם מתנה לילדתה,וזר פרחים צבעוני לבית.שעות הפליגה נעמי בתכונות סבלנותו,רוחב ליבו,נכונותו התמידית לעזור, וכן על השכלתו הנרחבת בתחומים שונים, כמו 'ידיעת- הארץ' ו 'השקעות פיננסיות'.אך משום מה, ככל שהרחיבה בדיבורה ,חשתי בניסיונה להרשים אותי,כאילו רצתה לחפות על משהו שלא ידעתי.
יום אחד כשנעמי הגיעה לביקור בדירתי, העזתי לשאול אותה על התרשמותה מחזותו של בן זוגה-ידעתי שהחזות מאוד חשובה לה. היא השתהתה רגע ואז השיבה: "תראי, הוא לא צעיר.ניתן לומר שהוא..., בוגר ורציני. קצת נמוך ממני, לא עוסק בפעילות גופנית, בולט אצלו רפיון השרירים, נוטה להקריח, ופה ושם נראה שער לבן. הוא מרכיב משקפיים ולבושו לא עכשווי. לא מעשן, והעישון שלי מפריע לו. אינו משתמש בתמרוקים להפגת ריחות גוף, ונועל נעלי ספורט דרך קבע, ואת יודעת כמה אני רגישה לריחות..." . אך היא מיד הוסיפה, מנסה לחפות על מגרעותיו: "ועם זאת-הוא מקסים!..." . בנוסף לחוסר המשיכה הפיזית אליו,הבחנתי מדיבורה גם על אי אלו 'סדקים' נוספים. ראיתי את השונוּת ביניהם. כשסיפרה שגידי אוהב טיולי נוף, המשולבים בביקור באתרים הסטורים ו"מורשת קרב", שאלתי אם נהנתה, ונעניתי בשלילה. שתינו ידענו שנעמי אוהבת רק "טיולי-קניות", ואף פעם לא מאסה בהם. אם לא קנתה יום אחד איזה פריט אופנתי, יכולה הייתה להסתובב עם כעס,עד לרגע שרכשה לעצמה אותו. לאחרונה יותר ויותר התלוננה על מבחר הבגדים המצומצם שמשתמש גידי,שלא לדבר על סגנונם המיושן והשמרני. ביהירות לועגת,אמרה:"הוא מרבה לטעון שאין הוא מייחס חשיבות לבגדיו,ושלדעתו אינם תחליף לעניין בחיים, שמקבלים דרך סקרנות לידע". היא לעומתו נזקקה לסיפוק תענוגותיה,ולא יחסה לידע משמעות של תענוג. נעמי הצטיינה בטיפוח הניקיון והאסתטיות. התהדרה בלבושה, וכך ציפתה מבין זוגה. לאחרונה זרקה בתוך בליל משפטיהַּ,שגידי נראה מבוגר ממנה,חסר רוח שובבות וספונטניות,שוקל מהלכים לפרטי פרטים, ומתקשה להחליט, ובכלל,היא חושבת שמתאים יותר לי.
אני ראיתי אותו בדמיוני- גבר מושלם. מושלם אפילו מלהיות אמיתי. מכל סיפוריה, רציתי לזכות בגבר כשלה. גבר שינהג בי כפי שנוהג עם עצמו -שותף מלא לחיים, מתוך רגישות גם לצרכיי.
זה קרה באחד הימים בשעות הערביים,כשעיניי נפגשו ברחוב בנעמי המצודדת, המובילה בעגלה את ביתה הקטנה, ולצידה הלך בן זוגה גידי,(שלא הצלחתי לראותו בברור,כי ראשה של נעמי הסתיר אותו).מבטה פנה לעבר חלונות הראווה, גדושי בגדי מותגים, ואביזרי אופנה. חציתי את הכביש וקראתי בשמה. הם עצרו והמתינו שאתקרב. לראשונה הבחנתי בפניו של גידי. נעמי צדקה, הוא נראה כפי שתארה.כלל לא "נסיך על סוס לבן",שמתאים ל"נסיכה נעמי" המעודנת,שהתמרה על עקביה הגבוהים,חושפת זוג רגליים מפוארות,שהשתלשלו מחצאית מחטבת. שיערה הבלונדיני המוחלק פזור על כתפיה, וכולה פיזרה קילוחי נשיות ופיתוי לכל עבר. תוך שהיא מסיתה מידי פעם בתנועה נשית קבוצת שיער סרבנית שצנחה על עיניה, הציגה בפניי את בן-זוגה במתיקות מעושה. מיד התרשמתי שקומתו וחזותו מתאימים יותר לי. הניגוד ביניהם בלט. כיצד תוכל נעמי להתאים לבחור כזה, כשכל מה שמעניין אותה זה רק לחיות,לרקוד ולכייף על חשבונו של בן זוגה,דיבר ליבי המיוסר. חייכתי במבוכה לעבר גידי, ונפרדתי מהם, אצה לדרכי במדקרת לב צורבת. כל הלילה גידי לא יצא לי מהראש- הזיתי שהוא שלי, וכמה יכול היה להיות לנו טוב ביחד. כל כך רציתי לחטוף אותו מנעמי,אך ידעתי שאין לי את הכישורים לכך,ומבחינה מצפונית -יש לי אלוהים!. ההכרה הכריחה אותי להודות שהעניין אבוד בשבילי,וברגע שהחלטתי, ניסיתי בכל הכוח להוציא את גידי מראשי. שכנעתי את עצמי שהוא אוהב אותה, והאהבה כנראה חזקה מהתאמה חזותית בין אנשים, ואפילו מהתאמה בתכונות אופי ועניין ,ואולי צודקת האמירה הבנאלית ש"הפכים נמשכים",וקרוב לוודאי שנעמי תילמד להשלים עם חסרָיו, כי למי אין כאלה?.
שבוע אחרי המפגש ברחוב,קבלתי שיחת טלפון בהולה מנעמי,אם אני מסכימה לשמור על בִּיתה הקטנה עד שגידי יגיע מעבודתו ויחליף אותי. היא נאלצת להמתין למנהל סניף הבנק. כרטיס האשראי שלה נחסם, והיא נזקקת להלוואה-בנקאית. "כרגע השכנה שומרת על הילדה. אני לא יודעת מתי אחזור", אמרה. "אני רוצה לשחרר את השכנה,לא נעים לי מימנה", התנצלה. כשהגעתי,הופתעתי. גידי הקדים להגיע ושיחרר את השכנה לביתה. כשראה אותי חייך ומיד הציע משקה ומאפה. דברנו כמו הכרנו שנים. על כל נושא דברנו,על עיסוקו בהדרכת מורי-דרך, על לימודיו האקדמיים, על מקצועי, ואפילו על נעמי ובִּיתָה. גידי היה מודע לאופייה של נעמי. הפריע לו הפזרנות, והתמכרותה להנאה הרגעית והקיומית. סיפר כמה קשה לו להתנהל מול נעמי. על הוויכוחים מצד אחד, ומנגד על התקשרותו לילדתה. לפני שיצאתי לדרכי שאל אם יכול לקבל את הטלפון שלי."זה יהיה נחמד לשוחח לפעמים", אמר בקלילות. שמחתי, ובחפץ לב נתתי לו. יצאתי מביתה של נעמי מרחפת אושר.הייתי מאוהבת. החיים נראו לי מזמיני -הפתעות נעימות. את המרחק עד ביתי גמעתי בלי להרגיש. רגליי פיזזו.
אתמול קבלתי שיחת טלפון מנעמי : "זהו!, נפרדתי מגידי", הכריזה, והוסיפה בטון דיבור נמוך: "קשה לי עם זה,אבל ידעתי כל הזמן שהוא לא מתאים לי. אני זקוקה לסוג אחר של גבר, כזה שישלוט בי ,וישנה אותי. בחור טוב מידי לא מתאים לי. גברים כמו גידי אני טורפת...". שתקתי. בתוכי עלזתי, וציפייה התעוררה בי מחדש. אין דבר נעמי,אמרתי מפייסת,מעמידה פנים כמשתתפת בצערה. את יודעת שלך אין בעיה להשיג כל גבר שאת רוצה. טוב לסיים עכשיו, מאשר למשוך מערכת לא מתאימה,אמרתי כשבראש גידי כבר היה בזרועותיי. סגרתי את הטלפון בתחושה מנצחת. האם הדרך התפנתה?, התנגן ליבי המרקד. האם אזכה עכשיו לטלפון המיוחל מימנו?.
כבר שבועיים עברו. גידי לא התקשר. בכל הימים האלו תִּפקדתי כמו רובוט. כל צלצול טלפון, הקפיץ אותי בציפייה לשמוע את קולו- הייתי חולָת אובססיה. הימצאותו בראשי בכל רגע הייתה כרעל שכרסם ולכד. דמותו שהונחה מול עיניי,לא אפשרה לי לראות משהו אחר מלבדו. כעסתי על עצמי שטיפחתי אשליה כלפיו,שנתתי לציפיות שלי להשתלט . הוא לא רוצה אותך! את לא קולטת?! אמרתי לעצמי החולֶה. מה קרה לך? איך שכנעת את עצמך שהבחור רוצה אותך?,אז מה אם לקח את מספר הטלפון שלך?. ה"אני- השכלתני" שלט בי יום ולילה- לא מרפה. לילות ללא שינה עברו, וימים רבים דברתי עם "האני הסובל",עד שהסבל הלך ודעך מעצמו, והמחשבות נרגעו. אתמול נעמי שוב צלצלה. שופעת אנרגיה חיונית צוהלת,שיתפה אותי כהרגלה בקורֶה אותה: "את לא תאמיני, הכרתי ברכבת בחור חתיך לא נורמאלי...,מקסים... ,נראה עשר...". יופי לך, עניתי, מנסה להשוות לקולי גוון שמח. שיהיה לך בהצלחה... . גם כששיחת הטלפון הסתיימה, המשכתי לשבת מול הטלפון. מחייכת במרירות ,מלמלתי: לעזאזל,איך היא עושה את זה?! ...איך?... .
ביום האחרון של השנה האזרחית, כשחזרתי מהספרייה עמוסה בספריי הרומנטיים, מתכוננת להעביר את סוף השנה בגפי. פסעתי לכיוון האופניים שלי, אותם קשרתי לעץ מחוץ לספרייה. לפתע נתלו עיניי בדמותו הממושקפת של גידי. זאת הזדמנות חיי,אמרתי לתוכי, ומנת אדרנלין גדושה האיצה בפתאומיות את הלב שלי. אם לא עכשיו- אז לעולם לא..., לחשתי בתוכי, והפלתי את ספריי על המדרכה.
גידי מיהר לעזרתי ואסף את ספריי. כרועי ברכיים,הצטלבו מבטינו. תודה, תודה לך,גידי,אמרתי ,בוערת בפניי. אני עם השלומיאליות שלי... . " איזה יופי,שאני פוגש אותך,ענת". אמר ומסר לידיי את ספריי. "רציתי כבר מזמן להתקשר אלייך,אבל אבד לי המספר שלך". באמת?, עניתי מבולבלת. "כן, באמת. מאוד מצאת חן בעיניי, כשנפגשנו אצל נעמי... . את ממהרת?, בא לך שנשב על כוס תה/קפה?". זה בסדר,אני בהפסקת צהריים מהעבודה עד שעה ארבע, עניתי בשמחה, דואגת לא להראות אותה אל החוץ. " נהדר!..." קרא, "גם אני יצאתי עכשיו להפסקה. יש לנו להיות יחד עד שלוש" .
באותו יום, ישובים זה מול זו, התחלנו את הכרותינו. היה זה היום המפתיע והמאושר בחיי. שנתיים מאוחר יותר התחתנו. גם נעמי הייתה בחתונה שלנו. מאז החליפה גברים רבים,אך כתמיד היא מאמינה גדולה במזל.
© כל זכויות הכתיבה שמורות
אין להעתיק או לשכפל את הכתוב
נכתב על ידי
יולי49, אישה בת 75 מחדרה, בתאריך 01/01/2016
(סיפור זה נצפה 4,725 פעמים)
