זִקְנַה יְצִּירַתִּית / יולי49

בּכֹל עֶרֶב בַּחֲרוּ לְעַצְמַּם
נוֹשֵׂא לִכְתִּיבָה.
בְּיַד רוֹעֵדֶּת,
חִידֵדוּ רִגְעי-חָוַויָה.
דָלוּ מַחְשַׁבַת –רֶגַּע,
וְהַרְגָשָׁה שֶׁל יוֹם,
יָחַד גִלְגֵּלוּ מִילִים,
עֱל גַבֵּי דַּפִּים צְחוֹרִים,
חַשִׁים וְחוֹוִים,
מֵפִיקִים לעֱצְמַם
שִׁירָתם.

אֱחַר-כַּךְ מִהַרוּ לְשׁוּלְחַן-הַמְחַשֶׁב,
לְאַט וּבִּמְדוּיַק,
אוֹת אֱחַר אוֹת,
הִדְפִּיסוּ וְתִּיעֱדוּ.
זִיכְרוֹנוֹת קְטַּנִים,
חַיִים מֵלֶאִים.

הֶם יַדְּעוּ,
חַוָויַתָּם בּעוֹד זְמַן
תִּמַחֵק,
יוֹתֵּר לֹא יוּכְלוּ אוֹתָּה
לְשַׁכְתֵּב.
וְהֶם רַק לְהַזְכִּיר קִיומָּם,
רוֹצִּים.
לַחוּש עוֹד פַּעַם אֲחַת
אֶת כּוֹבֶד חַיֵיהֶם,
שׁלֹא הַיוּ סתם
לַרִיק.

 

נכתב על ידי יולי49, אישה בת 75 מחדרה, בתאריך 20/09/2024
(סיפור זה נצפה 556 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]