היא טרקה את דלת הבית מאחוריו,
והוא החל לרדת במדרגות הפתלתלות.
"אני עוזב עכשיו. לא אחזור יותר .
החיים שלנו כגְּרֶםֶ- המדרגות הזה,
לוליינים ומסחררים,
סגורים בין כתלים אפילים.
פעם עלינו, ופעם ירדנו בהם.
מסוחררי תשוקה ריחפנו בעלייתם,
ושיכורי זיכרונות דילגנו על גבם.
שִׁפֶלֵי-רוח ירדנו בסחרור,
מרוחקים בסלידה ובניכור.
בתוך חדר מדרגות אפלולי ומאיים,
חייתי את חיי- לא שלם.
אני עוזב אותך לתמיד היום.
קָצָּה נפשי מלוליינות קיומי
כָּמֵהַּ לפרוץ למרחב הרחוב,
שיחזיר לי את אור הווייתי".
נכתב על ידי
יולי49, אישה בת 75 מחדרה, בתאריך 31/01/2016
(סיפור זה נצפה 4,412 פעמים)
