4/4/24
שיר- משמעות חיי שנעלמה
סדר יומי השתנה, כילה את כוחי.
גופי התשוש, גרר אתו את נשמתי.
במורד החלקתי אל הקרקעית.
נשמתי ליחחה גושי אפר,
מאבדת - את חיותה.
ימים גשמיים משתלטים עליי,
לא נותנים לי מנוח
נשמתי נותרת באפלה
טיפת רצון- מעלימה
.
יום אחד- אני חשה שינוי
רוחי מתרוננת ממראה שדה נוף,
וצפור מלאת עזוז פורצת במעוף
מצמיחה בי נועם- באוויר הפתוח
לאט אני חוזרת למציאות חיי
ובתוכי פורצים ניצני חיות,
מודעות ל"אני" ולרצונותיי.
מחפשת בחיי משמעות.
עכשיו חודרת בי ההכרה,
שעליי לגייס את גופי,
להגשמת המטרה.
לחזור להיות - אני... .
נכתב על ידי
יולי49, אישה בת 75 מחדרה, בתאריך 13/04/2024
(סיפור זה נצפה 543 פעמים)