זוג חצבים/  יעל
על גבעת כורכר זהובה,
המשקיפה אל קו אופק,
בין ים לרקיע,
בין כחול לתכול,
בקעו מהאדמה,
בפתאומיות מפתיעה,
שני חצבים,
מהודרים בפרחי לובן.
תמירים ועדינים,
נוכחים בקסמם.

רוח קלילה,
מרגיעה ים זועף,
מרכינה ראשם.
ענני שחר נמוכים,
מאפילי חוף,
מלווים את צעדיי,
ועיניי ננעצות,
מסרבות להרפות
משני חצבים,
מבשרי תקומה,
שנה חדשה.
 

נכתב על ידי יולי49, אישה בת 75 מחדרה, בתאריך 23/11/2024
(סיפור זה נצפה 230 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]