ממול הטלויזיה הייתה דלוקה...
השעה הייתה 2 בלילה.
שנינו יושבים על כורסאות נפרדות.
מכוסים בשמיכות של חולים.
בטוח התכסו איתם גם כמה שהחזירו את נשמתם לבוראם.
שנינו אדומי עניים.מנסים להיתלות בתקוות שאולי מלאך המוות פסח עלינו.
ידעתי שהוא גמור.פיתחתי מיומנות לאנשים גמורים..
הוא ניראה לי בן 70...עייף מהחיים.עייף מלהילחם בסוף.
הוא הביט בי ושתק.
גם אני שתקתי..העדפתי שהוא יידבר.
הבטתי במסך.
קלטתי שזה משהו ממלחמת העולם.הכול שחור לבן.
ואז הא שאל...
אתה חולה?
לא אמרתי.
שתקנו שוב.
בהינו במנורות מסביב.
וחשבתי לי...מה הוא חושב?היגיע הוא לגן עדן?אם יש בכלל?
שמענו זעקות של חולים מסביב..הבטתי בו.
הוא היה מוקף שקיות.וצנורות.פניו צהובים.
ואז חשבתי??את מה שהוא רואה.הוא לא יראה יותר....
קמתי מהכורסא.
ואז הוא זרק...
לאן בחור?
סתם להדליק בחוץ סיגריה...
פתאום הוא זרק..
אני סופני בחור..ימיי ספורים..
אני יודע אמרתי.
הוא היה קול...בן אדם נפרד מהעולם עוד מעט...
על מה הוא חושב?
ושוב הוא אמר
באתי למדינה הזאת.
עבדתי חסכתי קניתי מכרתי.
התקדמתי.
מה ייצא לי?
יש לי שני ילדים מזוייפים.שממתינים לסופי.
ואני מבטיח לך בחור.
שגם שבעה לא ישבו עליי.
ואני בטוח שהם ידפיסו מודעת אבל מהמחשב..
צחקתי בפנים.
מודעת אבל במחשב?לבן אדם שהשקיע את כול חיוו למען משהו?
זה מה שהוא שווה....
הוא לא שווה יותר מ400 שקל הבן אדם...
שתקתי...
זכרתי את שני ילדיו המזויפים מהביקורים שהיו....
מה אתה חושב על המוות הקשתי?
הכול שחור.אין כלום אין גהנום.אין גן עדן אין תקומה.הכול ריק מתוכן.....
קמתי והלכתי מהוהר.....
עברו ימים ספורים והזקן מהכורסא מת לו.
ואז ראיתי את שני ילדיו השמחים.מחזיקים מודעות אבל..
אבל לא טעיתי זה היה מהמחשב.
הזקן לא טעה.
כניראה שבאמת הוא לא היה שווה 400 שקל.
אחריי 70 שנים.
חבל....................
דרך אגב זה מונולוג אמיתי שהיה בבית חולים איכלוב לפניי 5 שנים ..אני בן 42
והוא בן 70...
(סיפור זה נצפה 1,840 פעמים)
