בשעת צהריים חלפתי לפתע ליד כלא אבו כביר...
ברדיו מגיש החדשות.סיפר שדודו.הועבר מבית החולים .לכלא...
החנתי את המונית מול הכלא...
ותיארתי לעצמי שמעבר לחומה יושב.או בוהה?או בוכה..
אחד מהאייקונים העליזים שחלפו לנו בחיינו ב30 שנים האחרונות..
החנתי...
כי רציתי להזדהות לזכר הימים היפים שלו שהיו..
להזדהות על הצחוקים שצחקנו מהבדיחות שלו..
עצוב לי בלב..שהוא בכלא..
אחד מהאנשים שמזוהה אם החופש...
שעשה חיים ללא סוף...
ולפתע נפל...
אני בטוח שהוא היה מת להתחלף איתי באותו הרגע שהחנתי מול הכלא...
אבל אני לא הייתי מוכן להתחלף איתו.אחריי שראיתי היכן הוא...
אדון דודו..
החכם באדם כתב...
עת למלחמה.עת לשלום.
עת לחיות..עת למות...
גם אני לא רוצה להזדקן...
אבל החיים גדולים מאיתנו..
היית צריך להבין שזמנך עבר.ואתה פסה כיום..
ובגיל 62 לא יזיק לך להנות מהחיים עד סופם...
אפילו מקארטני הגדול ב1 משיריו
שר..
שאהייה בן 64
שערי ילבין.
אגנן את הגינה.
ואשחק אם הנכדים....
את זה אמר מקארטני הגדול לא אני....
תמונה 1 זכורה לי משנות ה80..
אייך ישבת אם אחי הקטן בפסטה בדיזנגוף..
ונשים סביבכם.ובדיחות בלי הפסקה רצו שם..
והצינגלה חולפת בינכם ללא הפסקה...
מקווה בשבילך שתישרוד לך שם..
ויבוא יום שתגנן הגינה שלך...
בהצלחה בן אדם........
תהייה חזק...
אבקש לא להגיב על מה שהוא עשה...
להגיב על מהות הנפילה...על השקיעה..על האובדן..ועל תהילה שחולפת.....
נ.ב.
רק קריאה בספריי הדת .וקבלה..
והרצאות על הדת..
יחזקו אותך..
כי שם זה האמת.......
(סיפור זה נצפה 1,597 פעמים)
