מת להזדקן לפתע...
להשאיר את העבר מאחוריי.
לשבת בבית  זקנים.
לשחק רמי קוב .
כל ערב.
שערי לבן..
חבריי לשולחן לבנבנים.
ידענו ימים יפים.
פחות יפים.
ממתינים לשישי בערב.
לרקוד סלאו.ורוק.
עם  חברתנו הניפלאות.
אוהב לרקוד עם בלונדה 1.
שתמיד מזכירה לי איך לפני 20 שנה..
שהיא ראתה אותי שם.במועדון הביג....
ולא רוקד אף פעם.
סיפרתי לה שתפקידי לשמור היה על התיקים.
היא שאלה אותי אם אני יודע מה עם כולם?
רובם נעלמו לי.
אולי התמסדו שוב.
אולי נותרו בבדידותם.
אולי בבית אבות אחר?
היא שאלה מי הדומיננטית שהייתה.
סיפרתי לה שזאת הייתה מלי.
גברת מקסימה.שתמיד דאגה לי.
והיכן היא?
בטח בבית עם הנכדים.או במועדון אחר...
רקדנו לצליליו של מייק בראנט.למרות שעברו שנים.
המוסיקה לא מתה.חשבתי לי...
ואז אמרתי לה...
פעם מישהי מהחברה.אמרה לי עוד 20 שנה.
כל החברים שלנו יהיו זקנים..
אמרתי זה גם יבוא...
והמשכנו לרקוד.ולרקוד.
נ.ב
זה רק הזיה עתידית.לא להיבהל..
תמיד נישאר צעירים לנצח........