משורר רחוב שממתין לפתק..
היכרתי אותו בשנת 94...
כשהיה לי קיוסק בדיזנגוף...
הוא משורר רחוב, מוכר ספרי שירה שהוא כתב..
לעוברים ושבים...
הוא מחוספס, עוקצני, ומרתק...
שיריו עוסקים לרוב במוות, בעצבות, בבדידות...
ופעם כששאלתי אותו למה כזה מרירים הסיפורים?
הוא ענה לי אנשים אוהבים בדידות ותוגה,
הוא היה אז בן 55..
לפניי שבוע פגשתי בו, עדיין עם ספרים מהימים ההם...
כלבתו הייתה חולה, ביקש שאקח אותה איתו יחדיו לויטרינר..
כמובן שהסכמתי ברצון...
בדרך שוחחנו על החיים... על ספרים, משוררים, הילדים שלו...
הוא נראה במיטבו, אבל קצת עייף מהחיים - הוא נושק ל70...
ואז הוא שאל אותי...
קיבלת פתק?
שאלתי ממי?
מלמעלה..
טרם עניתי...
ואז הוא אמר אני ממתין לפתק שייקרא לי כבר...
והוא סיפר שחבר טוב שלו, קיבל פתק לא מזמן...
והוא נח בשלווה...
עודדתי אותו שהפתק בדרך...
וכך המשכנו לקשקש על שירה כול הדרך...
לפניי יומיים ראיתי אותו מהמונית..
צעקתי לו מה עם הפתק...
הוא חייך והביט למעלה ואמר...
אולי ניתקע באיזה חור באוויר...
והלך לדרכו...
זהו גילגולו של משורר רחוב שממתין לפתק........
(סיפור זה נצפה 2,434 פעמים)
