היה זה חורף קריר היי שם בשנת 86 גרתי לי אז בדירה בריינס צמוד לדיזנגוף.היה זה יום שישי של אחר הצהריים.נכנס יוצא נכנס ומתלבט.לאן אלך היום?שוב לשופטים?שוב למשמרת לילה הפאבים האהובים עליי או שאתקשר לאלינור הקיבוצניקית שהכרתי לא מזמן.ושאהבתי אותה במאודי.חיטטתי בתקליטייה.והופ קפצה עיניי על ...הצד האפל של הירח........או או היצירה האלוהית .....עיניי דהו להן לאט לאט.מאובך העשן בחדר.ראשי החל להזות...דימיוני המפותח טס בעקבות המילים.... לירח לכוכבים.ואז הדלקתי לי 2 נרות ליד מיטתי.על שרפרף נמוך.כלבי הנאמן בפינתו.ונכנסתי לשקיעה נוגה.והופ פתאום אני שומע בום אדיר בחדר.מבועט מנותק מהירח שלי.אני מביט סביבי.ולא מאמין אש בחדר מתלקחת למיטתי.קמתי באמוק. וראיתי את כל התיקרה שחורה כיביתי את האש בפאניקה בידי.חשבתי אחרי זה..מזל שהנחתי את המצת על השרפרף. הנרות פשוט התלקחו.ואז המצת התפוצץ מהאש.וכך ניצלו חיי...לולא המצת מסופק אם הייתם קוראים את זה עכשיו...או שהייתי בצד האפל של הירח..לכן כל פעם שאוחז אני במצת.אני מודה לו על הצלת חיי.למרות שהוא מקדם את סופי........
(סיפור זה נצפה 2,070 פעמים)
