בצהריי היום הסגרירים להם...
רואה נרקומן מרחוק..שצווח...
אין לי ווריד..
אין לי ווריד..
על הארץ הוא מוטל..
ושוב צורח..
למי יש ווריד לתת לי..
וכולם ממשיכים.
רואה תמונה על קיר..
כלב עובר ומשתין על התמונה...
ואיזו מטורפת צורחת...
אולי זה פיקאסו...
שלא ישתין...
ואף אחד לא מביט אפילו  לעבר התמונה...
בקצה הרחוב..
רואה שני ילדים שלא שייכים למדינה שלי..
מדברים..בערבית.בסודאנית...
ואני ממשיך לי..
רואה שביל צר..
ואיזו זקנה שזורקת גרעינים ליונים...
מביט ביונים...וממשיך לי..
חוזר לכיוון הבית...
הנרקומן צורח עדיין...
והתמונה מעופשת..
והילדים נעלמו..
והיונים עפו........