תודה לך סר פול מקארטני...
על השעתיים וחצי הניפלאות...
על הרגעים הניפלאים בפארק.סביב ה45 אלף אנשים..
לא רק אותי ריגשת.
ריגשת את כולם..
ראיתי אנשים מבוגרים..נירגשים.
ראיתי ילדות שיודעות את השירים בעל-פה.
ראיתי את מרים בת דודתי.שבחיים לא הייתה כזאת שמחה.
ראיתי את אחי פיני .נירגש כמעט עד דמעות.
ואני.. האמת שביצעת את LET IT BE
ביצבצה לי דמעת זכרון.ואושר.
נזכרתי בימים היפים שחלפו לי אז.
נזכרתי בתקליט הראשון של הביטלס שקניתי.
נזכרתי בפוסטרים של הביטלז שהייתי מדביק על הקיר.
ואמא שלי הייתה זועפת עליי ..
נזכרתי בהוריי היקרים...שאהבו לשמוע את הביטלז.
אני מודה לך על כול השירים .והלחנים שכתבת בכל שנותיך.
והוכחת שהמוזיקה יכולה לגשר בין עמים.אנשים.חברים.אויבים..
בחיינו נעלמים לנו חברים.אהבות.מקומות.זכרונות..
אבל המוזיקה תמיד נשארת לעד.......
נ.ב.כל הכבוד למשטרת ישראל על כל האירגון שהיה למופת......ניפגש אצל הארט??
(סיפור זה נצפה 1,290 פעמים)
